התפרצויות אלימות

ליאת שלום, אני אמא יחידנית לתאומים בני שנתיים ו8 חודשים. בן ובת. אני באמת מנסה לתת להם תשומת לב פחות או יותר אותו דבר אבל אני יודעת שזה לא ממש הולך ככה. תמיד יש מי שמרגיש מקופח. הילדה יותר תובענית ולכן הרבה מתשומת הלב מופנת אליה, הילד יותר שקט ומסתדר לבדו אבל ופה האבל הגדול, אם אני לא עושה בדיוק אבל בדיוק מה שהוא רוצה, לדוגמא לא מבינה שהוא רוצה שאני אשים לו סבון על היד מהבקבוק אלא שמה לו מהיד שלי הדבר יכול לגרור תגובות אלימות כמו מכות ,בעיטות ,משיכה בשיער,נסיון לשבור לי את המשקפיים,זורק את עצמו מהספה או היום לדוגמא החליט שלא בא לו לשבת ראשון בכסא ברכב, פשוט כופף לי את היד כשנסיתי לקשור אותו. אני רוצה לציין שבדר"כ אני לא נוטה להכנס עם הילדים לעימותים. אם הם רוצים לשחק עד 10 דקות או לראות עוד תוכנית בטלווזיה אני לא עושה שרירים אלא אם כן זה בבוקר שאני חייבת לטוס לעבודה. לפעמים אני כועסת, לפעמים אני פשוט עושה את שלי ולא מתייחסת, אבל עם האלימות אני לא יודעת להתמודד. הוא מכה אותי ומשתולל והילדה רואה ורואה אותי מנסה לרסן אותו ובוכה והוא בוכה ונכנס להיסטריה ופשוט זה גומר את כולנו.אשמח להבין למה זה קורה ומה עלי לעשות...תודה.

שלום מיכל, לא פשוט לגדל לבד שני תאומים, במיוחד כשהם פעוטים, ומתקשים עדיין לווסת את רגשותיהם ותגובותיהם. אבל דווקא בשל היותך אם יחידנית, עלייך להניח - כבר מעתה - יסודות חינוכיים טובים, ולבסס את מקומך כדמות סמכות עקבית שניתן לסמוך עליה. כמו שנכתב כאן רבות בעבר (ממליצה לך מאד לדפדף בין דפיו של הפורום ולקרוא בנושא הצבת גבולות), ילדים צעירים מתקשים להתמודד עם תסכול ואכזבה, ונוטים להגיב למצבים אלה בסערה רגשית או תוקפנות. כהורים, עלינו לחשוף את הילדים לתסכולים הבלתי נמנעים של החיים, מבלי לנסות להעלימם, תוך שאנו מכוונים אותם לתגובה שאינה הרסנית או אלימה. לכן, כאשר הילד שלך נכנס להתקף זעם, אין לאפשר לו לפעול באלימות, ללא קשר למידת התסכול שלו. כאשר את מאפשרת לו להכות אותך, למשוך בשיערך, לזרוק עלייך חפצים או לעקם את זרועך, את מחזקת אצלו את התחושה שהוא חזק ממך - ואמונה כזו עלולה להפחיד אותו ולערער את בטחונו בעולם. ילדים, בכל גיל, זקוקים לנוכחות הורית סמכותית ונוסכת ביטחון, כתנאי להתפתחות תקינה. נסי לא לפחד מהתקפי הזעם שלו, ולא "ללכת על ביצים" במחיצתו. היי ברורה מאד ככל הנוגע למה מותר ומה אסור, ובמצבים של התנגשות רצונות, אל תפחדי לקחת סמכות ואחריות ולהכתיב את מה שיקרה. אל תאפשרי לו לפגוע בך, גם אם לצורך כך תיאלצי לרסנו בכוח. כשהוא יכיר בכך שאת חזקה ונחושה, הוא יהיה רגוע יותר, וקואופרטיבי. ממליצה לך בחום להגיע להדרכת הורים קצרה אצל פסיכולוג ילדים, ולקבל כלים ספציפיים התואמים לנסיבות חייכם. זו השקעה צנועה, יחסית, שתרומתה לחיי היומיום שלכם, בהווה ובעתיד, מכרעת. בהצלחה רבה ליאת