חרדה

בתי בת 10 בשבוע האחרון התחילה לפתח סמפטומים של התקפי חרדה לאחר כנראה כצף של ארועים שקראולאחרונה. היא הייתה ילדה עצמאית חוזרת לבד מבית הספר נשארת לבד בבית הולכת לחוגים לחברות ילדה שמחה . לפני חודש היא הלכה לחברה ובדרך כלל אח שלה הבוגר נמצא בבית הוא יצא מהבית והיא החליטה לחזור מחברה לפני הזמן התקשרה ולא ענינו לטלפון מיד ואז נכנסה לפחד ומאז היא חוששת לעזוב אותנו אפילו בבית הספר היא מסמסת לי במשך כל היום היא טוענת שהיא פוחדת וכואבת לה הבטן . השאלה מה לעשות אני רואה שאני עונה לה בבית הספר היא לא מרפה למרות שסיכמנו שהיא רק בהפסקות יוצרת איתי קשר.איך להתנהג ברגע שאני מבקשת באסרטביות שתפסיק היא יותר מתחזקת מה לעשות?

שלום איריס, ראשית, חשוב לעקוב לאורך זמן ולראות שתגובת החרדה שלה לא מתרחבת (הפרעה בשינה, ירידה בתיאבון, התפרצויות זעם, הימנעות חברתית וכד'). במידה וכן, יש לפנות לייעוץ מקצועי. ממה שאני מבין, בכל פעם שבתך חשה בחרדה המציפה אותה היא פונה אליך, באמצעותך היא מצליחה להפחית ולווסת את רגשותיה. מכיוון שכך, אם את לא עונה לה, או מגיבה בכעס או אסרטיביות רמת החרדה שלה רק עולה. היא חשה בחוסר אונים מפני שאין לה דרך אחרת לווסת את החרדה. לכן, אני מציע לעשות תהליך הדרגתי רגשי והתנהגותי. תחילה, לקבוע נקודת אפס ממנה מתחילים, גם אם בנקודה זו היא יכולה להתקשר בכל פעם שהיא מרגישה שהיא חייבת. במקביל, תתמקדי בזה שאת משקפת ומכילה אותה, את יכולה לומר לה שאת מבינה שנורא קשה לה, שהיא עברה אירוע שמאוד הפחיד אותה והתגובה שלה עכשיו הוא טבעית אך תחלוף. תדגישי בפניה שהיא בטוחה שהכל בסדר עכשיו, ושאת מאמינה ביכולת שלה להתגבר על זה. את יכולה גם לשחזר איתה את מה שקרה ולחשוב איתה על דרכים יעילות כדי להימנע מהישנות של המקרה או מקרים דומים שכרגע היא חוששת מהם. בשלב הבא, באופן הדרגתי, לקבוע זמנים קבועים בהם היא יכולה להתקשר אם היא מרגישה צורך, וחשוב לא פחות- לחשוב ביחד איתה על דרכים אלטרנטיביות להרגעה עצמית. כלומר, מה היא עושה אם היא מרגישה בחרדה אבל זה קורה מחוץ לזמן המוסכם. נסו לחשוב על אפשרויות שונות כמו לגשת ולשטוף פנים, לסמס לך מבלי שאת עונה לה מתוך ידיעה שאת רואה את האס אם אס, חברה טובה או כל דרך אחרת. לכל אורך התהליך עד לחזרה למצב הקודם, חשוב להכיר ברגשות שלה ולא לצאת נגד או לבקר אותה. מתן הלגיטימציה כשלעצמו יכול מאוד לעזור לה. במקביל לזה, חשוב לחזק אותה על כל הצלחה שלה, לשדר לה ביטחון ואמונה ביכולת שלה. זה לא פשוט ומצריך הרבה סבלנות, אבל אני מאמין שאם תצליחי ללכת בין הטיפות, להכיל ולקדם אותה, התדירות והעוצמה של החרדה תלך ותפחת. בכל מקרה, נראה לי שהדרכת הורים קצרה יכולה מאוד להועיל לכן. בהצלחה קובי

נראה שהבת שלך חוותה את הסיטואציה הזאת שהיא הייתה לבד כמשהו מאוד עוצמתי ומפחיד. השאלה היא האם היו לכך טריגרים נוספים קודם לכן? בכל מקרה, כרגע היא מבקשת בחרדה שלה ובחיפוש אחרייך באמצעות הטלפונים, שתהיי שם בשבילה, קצת כמו שלא הייתם בשבילה קודם. על כן הייתי בראש ובראשונה עושה את זה, גם אם זה אומר להיות זמינה קצת יותר מבדרך כלל. אני חושבת שכעס לא יעזור כאן... צריך לספק לה את התחושה הזאת שהיא בטוחה ושאת שם, וכך לאט לאט היא תפנים את דמותך ולא תצטרך את הטלפונים אלייך. אפשר בינתיים אולי לתת לה משהו טבעי להרגעה (לילדים לא הייתי ממהרת להכניס סתם תרופה לגוף). יש את לקטיום של סופרהב, שניתן לתת אותו גם לילדים מגיל 7. הוא מרגיע חרדות וסטרס. לאט לאט בשילוב גם עם הנוכחות שלך, וגם עם העזרים החיצוניים, אני בטוחה שמשהו יירגע אצלה. בנוגע אליכם, אני בהחלט חושבת כמו קובי שכדאי אולי לפנות להדרכת הורים, או אפילו לייעוץ והכוונה אצל יועצת בית הספר כדי לדעת איך לעשות את זה באופן הנכון ביותר עבור הילדה. בהצלחה.