איך מבשרים בשורה קשה?

שלום, יש לנו שני בנים מקסימים ופיקחים - בני 7 ו- 3.5. אני נמצאת בהריון שלישי עם תאומים בנים, בחודש שמיני. לצערנו אנחנו נעבור הפחתה של אחד העוברים בשבוע הבא, בגלל מום שאותר לאחרונה. בכל התהליך המאוד מאוד קשה הזה, מה שהכי מטריד אותי זה הבן הבכור. הוא ילד מאוד פיקח וסקרן ולא מוותר עד שהוא מבין הכל עד הסוף. לאחרונה הוא מוטרד מאוד מנושא המוות ובריאות באופן כללי. הוא נעשה קצת היפוכונדר - חובש בצורה מוגזמת עקיצות יתוש, מתלונן על כאבי בטן שנעלמים כלא היו ברגע שמגיע הקינוח, מתלונן על כאבים ב"לב" ועוד ועוד. הוא מתעורר המון בלילות מחלומות מפחידים על מחלות ואמר לנו לאחרונה שהוא לא רוצה לגדול, כדי זה אומר שהוא מתקרב למוות. כמובן שהיה טיזר לכל האירוע הזה - איזו מורה טיפשה שסיפרה לילדים על אמא של ילד שמתה מדום לב והילד מצא אותה באמבטיה ואם הם ימשיכו להרעיש - גם היא תמות. לא שיא האינטיליגנציה. לאורך כל התקופה הזאת אנחנו הקפדנו לא לדבר לפניו על נושאי בריאות ובפרט על הבעיה בהריון. אנחנו מקפידים להגיד לו שרק אנשים מאוד מאוד זקנים או מאוד מאוד חולים מתים. והוא ילד צעיר ובריא. השאלה המתבקשת: איך לספר לו על ההפחתה. איך לענות לו על השאלות, שלא ייפסקו עד שהוא יבין הכל עד הסוף. ואם כבר - איך אומרים את זה גם לצעיר שלנו שהוא בן 3.5, שמבין הכל ומדבר שוטף. תודה מראש!

שלום רותם, כלל האצבע לבשורה שכזו הוא להתאים את רמת ועומק ההסבר לגיל הילד ולמצבו הרגשי. במקרה שלכם, לקטן יותר הייתי ממקד את ההסבר במה שיהיה ולא במה שאבד. לגדול יותר אפשר להסביר שלפעמים העובר לא מתפתח לתינוק בריא וכך קרה במקרה שלכם. אין צורך להיכנס לפרטים על מום, הפחתה וכד'. החלק המרכזי והחשוב יותר הוא לא לפחד מכך ולא לשדר לו שהוא מקבל בשורה קשה ומפחידה. אפשר לשתף אותו באכזבה שלכם אך לנסות ולמקד אותו בכך שיהיה לכם תינוק חדש ובריא. באשר לחרדה הקשורה במוות או במחלות, אני חושב שבסה"כ את פועלת נכון. זה לא פשוט לקבל את עובדות החיים, בטח לא כשמדובר במוות שהוא מושג מופשט לא ברור ומאיים. ההימנעות מלעסוק בנושא עלולה לתת תוקף לעד כמה הנושא קשה ומפחיד. לכן אני מאמין שדווקא עיסוק בנושא מחלות, פציעות וכד' בפרופורציה וברמת חשיפה מותאמת יכול דווקא להפחית מרמות החרדה. בדומה, גם כן חשובה מאוד העמדה הרגשית של ההורים, אם תשדרו לילד ביטחון ופתיחות ותסבירו כפי שכבר עשיתם, שזה יהיה בעוד המון שנים וכד', אני מאמין שהילד ירגע והעיסוק בזה ילך ויפחת. בהצלחה בלידה קובי