עזרה

שלום ליאת(: אני בת 16 וחצי, ואני לא ממש יודעת אם זה המקום הנכון לפנות אליו אבל אני מקווה שכן.. אני מרגישה שאני מבזבזת את החיים שלי על דכאונות, ואני לא מצליחה לצאת מזה.. שלחו אותי כבר מלפני שנתיים בערך לפסיכולוגית בעקבות פגיעה עצמית. אבל אני לא מסוגלת להפתח למבוגרים, אני פשוט לא מצליחה ואני לא אצליח.. אז אני פשוט מחייכת מול הפסיכולןגית ומראה לה שהכל טוב, גם אם אני לא רוצה.. ואני לא שולטת בזה בכלל. אני מרגישה שאני רוצה למות ולסיים עם הכל, אבל אני בחיים לא באמת יעשה את זה, אני מפחדת מדי.. אבל אני פשוט לא יודעת איך להתמודד יותר :/

שלום שיר, דיכאון הוא לא "בזבוז חיים", אלא מצב רגשי קשה מאד, המשפיע על האדם ועל התנהלותו בעולם באופן דרמטי. פגיעה עצמית היא דרך מאד לא יעילה והרסנית להתמודד ולווסת רגשות עוצמתיים. את עצמך מתארת בדברייך את הקושי שלך לתקשר בצורה ישירה את הדיכאון מול הפסיכולוגית (ואולי גם מול ההורים או אנשים אחרים). כאשר את משקיעה את הכוחות ביצירת מופע כוזב, הם חסרים לך בהתמודדות עם הרגשות עצמם. בטיפול פסיכולוגי המותאם לסוג כזה של קושי (למשל טיפול דיאלקטי-התנהגותי DBT), תוכלי ללמוד מיומנויות של וויסות רגשי ועמידות במצוקה, כמו גם אסטרטגיות של קשיבות, שיעזרו לך לעמוד על הקשר בין מצבך הרגשי לבין התנהגויות של פגיעה עצמית. כאשר הקשר הזה יהיה יותר נגיש לך, תוכלי לעבוד על הפחתת ההתנהגויות הללו, ולהחזיר לעצמך איכות חיים. אני באמת מאמינה שלבד, ללא טיפול, זה קשה מדי. אל תוותרי. כשהחיים הופכים קשים מדי, מוטלת עלינו המשימה להפוך אותם לכאלה שראוי לחיותם. זאת עבודה קשה מאד, אך אפשרית. בהצלחה ליאת