התפרצויות זעם

בוקר טוב! בתי בת 6 ובשנה האחרונה היא השתנתה נוראה היא הפכה להיות מאד שתלטנית (באופי שלה היא אוהבת להיות במרכז העינינים) , לא מקשיבה למה שאומרים לה, עושה מה שהיא רוצה, רוצה שיקשיבו רק לה ולפעמים אי אפשר, לפעמים אני באמצע משהו או מדברת בטלפון ובמידה ולא מקשיבים לה היא בוכה, זורקת דברים, מתנהגת בצורה מזלזלת נורא . בנוסף כל פעם שהיא הולכת לחברה או ליום הולדת היא חוזרת "הפוכה" זאת אומרת היא חוזרת ובוכה, מתעצבנת על כל דבר. אני לא יודעת איך להתמודד איתה, איך להרגיע אותה.

שלום לי מהתיאור שלך זה לא ממש ברור לי מה הוביל לשינויים האלו, האם זה קרה בסמוך למעבר גן, כניסה לכיתה א', מעבר דירה, הולדת אח או אחות או כל שינוי אחר. זה נראה לי חשוב שתנסי לזהות גורמים אפשריים לשינויים הללו. בין השורות, זה נשמע שההתמודדות איתה לא קלה לך. את חווה אותה כמזלזלת ושתלטנית. מהמקום הזה, אני מניח, שהתמודדות שלך מלווה בהרבה כעס, שיפוטיות ובמקביל תחושת אשמה וחרטה. עבור כל הורה, התחושות הללו אינן פשוטות להכלה, והן מציבות בפנייך שתי התמודדויות- שלך מול בתך ושלך מול עצמך. לרוב, כשילד מכניס הורה למצוקה, זו רק תמונת ראי למצוקתו של הילד. בניגוד למבוגר, בתך מתקשה לווסת רגשות טבעיים ואנושיים של קנאה, רצון בתשומת לב ודחיית סיפוקים. היא מבטאת בפעולה את המצוקה שלה כי זה הכלי שהיא יודעת להשתמש בו. כאשר היא "מצליחה" להכעיס אותך או גורמת לך למחשבות שליליות כלפיה את בעצם משתפת פעולה במשחק בו שתיכן מביעות בפעולה את הרגשות שלכן, שיתכן ממירות מצוקה לכעס ולחוסר אונים. שתיכן חוות את הסיטואציה כלא נעימה אך בניגוד אליך, עבור בתך, התגובות שלך מהוות חיזוק שלילי להתנהגות. כלומר, התגובות הרגשיות שלך נחוות כסוג של יחס שהיא מצליחה לקבל ממך, יחס שמחזק את הדפוסים השליליים שלה. מתוך זה שאת שואלת איך להרגיע אותה אני לומד שאת ערה לכך שהיא במצוקה וזו כבר התחלה טובה. אני אנסה להציע כמה כיוונים שלתפיסתי יכולים לעזור לך- נסי להימנע, ככל שניתן, מלבקר או לשפוט אותה. אם היא חוזרת מחברה עצובה נסי להבין למה? גלי אמפתיה לרגשות שלה ובמקביל נסי לעזור לה לעבד את החוויה שמעוררת בה מצוקה, נסו לחשוב ביחד על פתרונות אפשריים. נסי לשקף ולהראות לה איך הדברים שחוותה משפיעים על ההתנהגות שלה. כך לדוגמה, אם היא חוזרת עצובה ומתחילה להתעצבן על כל דבר, את יכולה לומר לה שאת מבינה שהיא עצובה / כועסת מדברים שקרו אך שזו לא הדרך להביע את זה. את יכולה להציע לה לגשת לחדרה ולהירגע. עשי זאת ללא כעס על אף שזה יכול להיות מתסכל מאוד. אם את בשיחת טלפון והיא דורשת את תשומת לבך, עצרי לרגע את השיחה ובטון רגוע אמרי לה שאת לא פנויה ושהיא יכולה להמתין עד שתסיימי. במידה והיא מגיבה בזעם, אני מציע לעצור את השיחה, לומר שאת לא מוכנה לקבל התנהגות כזו. את יכולה לקחת אותה לחדרה או להתרחק ממנה ולשוב לשיחה. ושוב, נסי לשלוט ברגשותייך עד כמה שניתן. חשוב שהיא תבין שאת בשליטה, את מבינה אותה ומוכנה לאפשר לה דרכי ביטוי אחרים, אך לא מוכנה לקבל את אופן הביטוי הזו. למרות כל זאת, אם את חושבת שהתנהגותה היא ביטוי של מצוקה שהיא חווה במקומות אחרים, אז חשוב לבדוק את זה לעומק ולהתייחס בהתאם. בהצלחה קובי