המשך מ 28/4 - ילדי הסוער

שלום ליאת, ניסינו לעשות את הרשימה אך רגעי הזעם שלו כל כך גועשים שאף אחת מהאופציות לא מתאימה כאשר זה קורה. לתת משהו מתוק - בטח ישקיט את העניין אך נראה לי לא הגיוני שיתפרש כפרס על התנהגות שלילית. עדיין אנו מרגישים חסרים מערכת של פידבקים להתנהגות שלילית,ובעלי חש שזו הסיבה להמשך ההתפרצויות, האם יש לך המלצה? תודה רבה רבה!!!!

שלום תמר אני וליאת חולקים את ניהול הפורום במסגרת של שבוע-שבוע. קראת את פנייתך הראשונה ואת תגובתה של ליאת, אנסה להשיב לך, את מוזמנת לפנות שוב בשבוע הבא כדי לקבל גם את חוות דעתה של ליאת. אני שואל את עצמי מדוע הילד מתנהג כך? זו שאלה פשוטה, אך לרוב התשובה לשאלה הזו מאוד מורכבת. הסיבות להתקפי הזעם הללו יכולות להיות: סף תסכול נמוך, סף כעס נמוך, חוסר גבולות, מחסור בכלים תקשורתיים יעילים, קושי בפתרון בעיות, תשומת לב וכד'. תהה הסיבה אשר תהה, את מתארת מציאות לא פשוטה. התקפי זעם בתדירות ובעוצמה גבוהים מאוד. אני מבין שהילד עדיין לא עבר אבחון מסודר, אני חושב שהגיע הזמן לעשות זאת. לגשת ולעבור אבחון פסיכולוגי מקיף. האבחון חשוב מאוד בעיני ויסייע להבין את המקור להתקפים האלו. הבנת המקור תסייע למקד את הטיפול להקנות לו ולכם כלים להתמודדות נכונה ומקדמת. אני אדמה את זה לניסיון ללמד ילד עם שבר ברגלו ללכת. לא משנה כמה חיזוקים והשקעה תהיה עד שהשבר לא יטופל הוא לא ילמד ללכת. ובאשר לשאלה שלך, לתפיסתי התמודדות עם התקפי זעם זה משהו שעושים לאורך היום כולו ולא רק בשעת ההתפרצות. חשוב לחזק אותו על התנהגויות חיוביות (לתת לו את השוקולד בזמן שהוא מתמודד ללא אלימות וכעס), לאתר את נקודות התורפה שלו ולסייע לו לפני שהוא נכנס למצבים בעייתיים, לזהות את הסימנים המוקדמים של התקף הזעם ולעצור אותו לפני שמתפרץ. כשהוא כבר מתפרץ, לנסות עד כמה שניתן להתעלם ממנו. תגובה רגשית כזו או אחרת תמיד תהווה חיזוק להתפרצות. לכן, אם אתם בוחרים להגיב עשו זאת באופן רגוע וקורקטי ולא באופן מתלהם ונגרר, הזכירו לו את האפשרויות מאלו שליאת נתנה לכם והובילו אותו לבצע אותה. אני מבין שזה לא פשוט, צריך המון כוחות כדי לראות את הילד משתולל ולהתעלם ממנו או לשמור על קור רוח. אך חשוב להבין שהמטרה היא לסייע לו. במידה והילד פועל באלימות יש לחבק אותו בחוזקה ולהרחיק אותו מהסיטואציה ולהמשיך בסדר הפעולות הקודם. מיד כשהוא נרגע, אני מציע לגשת אליו ולחבק אותו, לומר לו משהו בסגנון של- אני אוהבת אותך מאוד אבל לא מוכנה לקבל התנהגות כזו, באופן כזה אתה לא תשיג כלום. אני לא יודע אם זה נכון, אבל בין השורות אני מרגיש שאתם קצת מפוחדים מרמות האגרסיות שהוא מפגין בשעת ההתקפים שלו (לתת לו משהו מתוק..). אני יכול להבין את זה, אבל חשוב לזכור שככל שהילד מפגין יותר "כוח" כך רמת המצוקה שלו גבוה יותר. ושוב, חשוב מאוד לגשת לאבחון. אני לא אומר שזה המצב אך חושב שניתן גם לשקול, בהתייעצות עם גורם מטפל, אפשרות של טיפול תרופתי. תחזיקו מעמד קובי