בת שנתיים וחצי / בכי וצרחות

שלום ליאת זקוקים לעצתך. מהי התגובה המיידית המומלצת במצבים בהם ילדה בת שנתיים וחצי דורשת משהו מתוך בכי ו/או צרחות? ניסינו להגיד כל מיני דברים נוסח "קשה להבין אותך כשאת בוכה", "דברי בבקשה יפה", "אני לא מבינה אותך", ועוד - האם זה נכון? האם להתעלם עד שלא תבקש את מה שהיא רוצה ללא צרחות? האם קודם להרגיע (שדי קשה לעשות כי לרוב כל פנייה או מגע פיזי איתה ברגעים אלה רק מגביר את ההשתוללות)? המצב חוזר על עצמו מידי יום, גם בבית וגם בחוץ. אנו משתדלים לא להיענות לדרישותיה כשהן "נאמרות" בצרחות, אך מתלבטים לגבי התגובה המידית הנכונה. תודה

שלום טלי, עוד בטרם דנים ב"איך נכון לפעול" בזמן התקפי זעם או צווחות, חשוב שנוכל להפחית מעוצמתם או תדירותם, במיוחד כשיש לנו בבית פעוט עם מזג חם וסוער. זיהוי אזורי הפגיעות והטריגרים שמעוררים את בתך הקטנה יכולים לסייע לך להפחית את ההתקפים. אין בכוונתי להמליץ לכם "ללכת על ביצים", אלא רק לעמוד הכן, ולפעול תוך מחשבה וביעילות. אמנם לא נוכל להבטיח התנהלות נטולת לחץ, תסכול, אכזבה או כאב עבור ילדינו, אך ישנם כמה צעדים שנוכל לעשות כדי ליצור עבורם סביבה יציבה, עקבית ורגועה ככל האפשר. לעתים קרובות, הורים מגיבים באופן רגשי לילדיהם, ו"דוהרים" יחד איתם ברכבת-ההרים האמוציונלית. כאשר ההורים מצליחים לשמור על רגשות מאוזנים למרות חוסר הוויסות של הילד, הם פחות תגובתיים ויותר רגועים. אם ילדתך נסערת בקלות, היא תרגיש נוח יותר בסביבה צפויה מראש ושגרתית. אמנם לא תוכלי למנוע לחלוטין הפתעות, מצבים בלתי נשלטים או אכזבות ותסכולים, אך תוכלי לצמצם למינימום קונפליקטים לא הכרחיים, ותקריות עימות. כאשר היא כבר בעיצומה של סערה רגשית, דברי אליה בקול שקט ומרגיע. קחי נשימות עמוקות, שיעזרו גם לך להירגע. השתדלי לחשוב בהגיון תוך שאת צופה בסיטואציה ומתמקדת ב"כאן ועכשיו", בלי לפחד מה'רעש'. לפעמים יכול להיות יעיל לזוז מהסיטואציה המידית למספר רגעים ולחשוב על דרכי תגובה יעילות, שהוכיחו את עצמן בעבר כמרגיעות את ילדתך. נסי להיות מודעת למחשבות כמו "הנה זה מתחיל שוב" או "אוי לא, אני לא יכולה לשאת את זה עוד פעם". מחשבות כאלה מחריפות את העצבנות שלך, ועלולות להחריף את המצב. בגיל כ"כ צעיר, אני מציעה להשתדל לעזור לה להירגע בדרך של הסחת דעת או פעילות נעימה כלשהי, מבלי לוותר על הגבולות ועל העקרונות החינוכיים שלכם, ומבלי להיכנע לדרישות לא הגיוניות, גם אם הן שהציתו את התקרית. הסברים מילוליים או ניסיונות 'לחנך' אינם יעילים בשלב הזה, והם עלולים להסלים את המצב. הכלה אמפתית ועמדה רגועה ושקטה יעשו את העבודה טוב יותר. והבשורה הטובה, לסיום - זה באמת עובר מתישהו, גם אם זה נראה סיוט שאורך נצח. בהצלחה ליאת