איך להסביר?

שלום, שאלות "איך להסביר לילד ש..." הן שאלות שוודאי עולות כאן הרבה. אני נמצאת בצד השני (הקצת מגוחך) של איך להסביר להורים. איך להסביר להם שקושי נפשי הוא לא התנהגות דווקאית ופוגענית במכוון? להורים שלי מאוד קשה "לדבר רגשות" או להבין תקשורת שאינה מילולית וישירה, וביחד עם זה שלי עצמי קשה לדבר על הקושי לא הצלחנו לנהל שיחה שהסתיימה בהבנה. אני כן נמצאת בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי בידיעת (ומימון) ההורים שלי, אבל הם לא מבינים למה אני צריכה את זה וחוזרים ומעלים ספקות בנוגע לחשיבות הדבר עבורי. כי "תרופות זה כשבאמת לא טוב, לא?", למשל. בגלל הפערים האלו בתקשורת, אני לא מצליחה להסביר להם שכשאני אומרת שאני לא מסוגלת לעשות משהו (גם אם באמת נדמה שהוא שטותי וזניח) אני *באמת* לא מסוגלת ולא מתרצת או מורדת. קיבלתי את התפקיד של כפוית הטובה המתרגזת שהורסת את האווירה בבית גם כשאני מתאמצת ומנסה להיות בדיוק ההפך. איך (האם?) אפשר לגרום להם להבין ולהוריד עוד פטיש אשמה מהראש שלי?

שלום שירלי, את מאד צודקת. לפעמים לילדים הרבה יותר קל להסביר דברים, פשוט בגלל שהם אינם שבויים באמונות ומיתוסים ישנים, שמפריעים לראות את המציאות. לילדים יש מבט רענן וחריף על העולם, בעוד הוריהם מתעקשים להתבונן על אותו עולם ממש דרך משקפיים שצבועים במושגים, הרגלים, חרדות ואמונות הנתפסות כאמת. אין זה אומר שהכל אבוד, ושאי אפשר לייצר תקשורת בין-דורית טובה, אלא רק שזה באמת קשה לפעמים. אני שמחה לשמוע שאת בטיפול, ורוצה לספר לך שכמעט לכל ההורים קשה 'לבלוע' את הרעיון שהילד שלהם נזקק לעזרה נפשית. קשה להם להשלים עם כך שהם עצמם אינם מצליחים לעזור לילד, ושעולמו הרגשי מסוכסך ומורכב כ"כ. לפעמים הם רואים בכך (ממש לא בצדק!) עדות לכישלון שלהם כהורים, חוששים מביקורתו של המטפל, מרגישים אשמה, בושה, חרדה ובלבול. פסיכולוג טוב, אמור לדעת לפרק את החרדות וההתנגדויות הללו, ולגרום להורה להבין שהוא היה ונשאר הדמות החשובה ביותר בחייו של הילד. כאשר האשמה, החרדה והבושה נעלמות, אפשר להתחיל לעבוד על התקשורת והקשר עם הילד, ולעזור להם ולו להשתמש בעזרה הפסיכולוגית (והפסיכיאטרית) ביעילות רבה יותר. מציעה לך לגייס את המטפל/ת שלך למשימה הזו, ולהתאזר בסבלנות. זה תהליך שאורך זמן. בהצלחה ליאת