ביישנות??

שלום, בתי כמעט בת 11. ילדה חמודה ונבונה. בכיתה וגם בבית היא שמחה חיונית ופעילה מאוד. הבעיה מתחילה כשהיא מגיעה למקומות "זרים" או חדשים. אז היא מכונסת יותר, שקטה ולא מעורבת. זה כולל גם ביקור אצל סבתא או דודה למשל. היא פשוט יושבת בצד, בדרך כלל לא "מתערבבץ" עם ילדים אחרים, עונה בקול נמוך לשאלות, ולי היא נראית אפילו קצת במצוקה. בוודאי באי נוחות! מה עושים? האם לטפל אצל מומחה? אני לא רוצה להפוך משהו לבעייתי מידי... מה דעתכם? אגב, שוחחתי איתה בעדינות. אבל לכל סיטואציה בודדת היה לה תירוץ אחר להתנהגותה. למשל - "היו מידי הרבה אנשים, אני לא אוהבת..." "היו מידי הרבה ילדים קטנים..." או אפילו - "רק אנחנו באים אליהם והם כמעט ולא..."

שלום נטע, ביישנות היא תכונת אישיות יציבה למדי, ולמרות הטרדה המסוימת שהיא יוצרת בנסיבות ספציפיות, היא אינה מפריעה למהלך החיים הכללי, ומאפשרת גם תפקוד חברתי תקין במעגל הקרוב. לכן, אם בקבוצת בני גילה, בסביבה המוכרת, ובקרב המשפחה הקרובה, בתך מתפקדת היטב - אין צורך לפנות לטיפול, אלא רק להסתפק בעידוד וסלחנות. אם, לעומת זאת, אתם מתרשמים שקיימת מצוקה ברמת היומיום, בדידות חברתית או הימנעות עקבית ממצבים חברתיים, יש טעם לבחון האם קיימת פוביה חברתית או בעיית חרדה אחרת, ולטפל בה בהקדם. בהצלחה ליאת