בעיות לימודיות של ילד בן 6.9

ליאת שלום, בני בוגר כיתה א'. יש לו קשיים בלימודים, עדיין לא ברור מה מידת חומרתם ומה סיבתם. הוא עבר ועדת שילוב ומקבל עזרה פרטנית בביה"ס (מדובר בבי"ס הדוגל בגישת חינוך פתוח, כיתות קטנות, תוכניות לימודים אישיות וכד'). הוא מתנגד מאוד לתהליך הלמידה. בבית כמעט ולא ניתן לשבת איתו כי הוא מגיב באופן רגשי קשה של בכי או כעס. הוא מתקדם אבל לאט מאוד, למרות שהוא ילד מאוד אינטליגנטי ונבון. מה שמדאיג אותי במיוחד זה ההשפעה של הרגשת הכישלון שלו בלימודים על הדימוי העצמי שלו: אם כי בביה"ס מתנגדים להשוואות והערכת התלמידים הינה מילולית בלבד, הוא עדיין מרגיש לא מוצלח, מכנה את עצמו "מטומטם", "גרוע" וכד'. האם לדעתך כדאי לפנות לייעוץ מקצועי, ואם כן, איזה סוג של ייעוץ? האם כדאי להתמקד בסוג של אבחון (דידקטי או פסיכו-דידקטי) או יותר בניתוח התנהגותי וניסיון לשנות דפוסי התנהגות (בעזרת הדרכת הורים, למשל) או גם וגם. מה הכי נחוץ לעשות לדעתך? אני חוששת שהבעיה יכולה להיות בתחום של קשב עם/בלי לקות למידה, אך איני בטוחה בכך.

שלום אלן, בעיות רגשיות ולקויות למידה מקיימים ביניהם קשרי גומלין הדוקים, ומשפיעים אלה על אלה באופן מעגלי. קשיי קשב וריכוז ולקויות למידה, המכבידים על הילד ומעוררים בו תחושת כישלון, משפיעים על מצבו הרגשי, ולהפך - מצב של מצוקה רגשית עלול לפגוע משמעותית ביכולות הקשב והריכוז, שמצידם פגיעים מאד לחרדה, דיכאון, וכד'. מאחר שאין בידי רקע התפתחותי ומשפחתי, קשה לאתר ממרחק מה הביצה ומה התרנגולת, ולכן, הדרך הטובה ביותר לפזר עמימות זה אבחון פסיכודיאגנוסטי מלא (לא רק דידקטי!!!), שייתן תמונה כוללת. כך או כך, במקרים של פגיעה בדימוי העצמי ובתפקוד הכללי, הילד יכול להרוויח מאד גם מטיפול רגשי, או אצל פסיכולוג ילדים קליני או אצל מטפל בהבעה (אמנות, מוזיקה, דרמה, וכד'). בהצלחה ליאת