הצקות בין אחים ותלויות יתר

שלום ליאת, יש לי 2 בנים, בני 6 ובן שנתיים ו-3 חודשים. הגדול מציק רבות לקטן ומאוד קנאי לו, מתבטא גם בתחרותיות ובלעשות "דווקא", צועק עליו ומנסה להכאיב לו. כשאני לבד עם הגדול הוא מקסים ומתנהג למופת. איך שהקטן מגיע הביתה, הוא "הופך את עורו" ורק מחפש איך להתנהג בצורה שלילית. בנוסף הוא מאוד מאוד תלותי בי, מחפש איפה אני נמצאת, רוצה כל הזמן את חברתי , לא מסוגל להעסיק את עצמו לבד לאורך זמן. חשוב לציין שתמיד היה כך, גם לפני לידת האח הקטן. אני משקיעה זמן איכות איתו, יש לנו זמן לבד לא מעט, נותנת לו חיזוקים חיוביים ונדמה שכל זה לא עוזר כלל.. אשמח לקבל עצות פרקטיות להתנהלות ב-2 נושאים אלו. תודה רבה!

שלום לימור, לא בטוח שמדובר בשני נושאים שונים. את מציינת שמאז ומעולם בנך הגדול לא ידע להעסיק את עצמו, וחשוב להדגיש כאן - גם עבור הורים אחרים - שהיכולת להיות לבד מתפתחת בהדרגה, ממצב של תלות מוחלטת, למצב של תלות יחסית (אמא על ידי, ואני משחק לבד בנוכחותה), ועד למצב של יכולת להיות לבד, ללא צורך במגע פיזי או בכך שהאם תהיה המקור לסיפוק הצרכים. כך לפחות ראה זאת וויניקוט, שהיה פסיכואנליטיקאי ורופא ילדים ידוע. וויניקוט הדגיש את שלב הביניים, בו נוכחותה השקטה, הזמינה והלא חודרנית של האם, מאפשרת לפעוט לגלות את עצמיותו הנפרדת. לעיתים, ההיצמדות האינטנסיבית של האם לילד בשנות החיים הראשונות אינה מאפשרת את התהליך הזה, עד לידתו של הילד השני, המציבה את המציאות החדשה כעובדה מכאיבה בפני האם והילד הבכור, ששוב אינם מצליחים לקיים את הדיאדה הזו כבעבר. התביעה מהילד 'להעסיק את עצמו', נוחתת עליו ללא אזהרה, ויוצרת תסכול גדול אצל שניהם. לכן, חשוב גם עכשיו להישאר זמינה ונוכחת מאד עבור בנך הגדול, תוך שאת מעודדת אותו (ומתפעלת מיכולתו) להיות איתך, אך לעסוק בשלו. הימנעי מלשלוח אותו הרחק לחדרו, וקבלי את ההיצמדות שלו אלייך כחלק (קצת פרדוכסאלי) של התהליך לקראת הלבד שלו. תוכלי לתקף את רגשות הקנאה שלו, ולתת להם ביטוי מילולי, כמובן מבלי לאפשר לו לפגוע באחיו התינוק. קנאה היא חלק נורמלי בשלב זה, וכשהיא פוגשת היענות רגישה וחומלת, היא חולפת ונרגעת עם הזמן. בברכה ליאת