בחינה מחדש של הטיפול בילד

בני אובחן בגיל הגן כסובל מקושי בויסות רגשי, ברמת המאקרו, ומאז מטופל בבקרה פסיכיאטרית על ידי פסיכיאטרית ילדים ונוער, ומקבל תרופות בשם PRIMONIL או IMIPRAMINE כשמן הגנרי בשילוב RESPIRDAL טיפות במינון נמוך, למיתון התקפי זעם, אם ישנם. באופן מעשי, בהתנהגות הנצפית כלפי חוץ, התנהגותו מאופיינת ברגישות-יתר, המתבטאת בנטיה לתרגם מצבים כמאיימים עבורו ו/או מעציבים אותו, וכתוצאה מכך, גורמים לו לבכי ו/או צער, הכל כפי פרשנותו האישית, בשימת לב לפרטים קטנים, בראיית הנעשה סביבו כמכוון אליו אישית, גם כשהדברים אינם אישיים כלל. אני מודעת לכך, שבמסגרת הפורום קצרה היריעה מלפרט, אך אומר, כי הוא מטופל ע"י פסיכולוגית התפתחותית מהיותו בן 6.אני אמא חד-הורית המעורבת בכל ההליך הטיפולי בבקיאות מלאה, תוך כדי שימת לב להתקדמותו בכל שלב, ומאפשרת לו מסגרת תומכת ואוהבת ככל יכולתי וככל שידי משגת. למותר לציין, שלאחרונה הרגשתי צורך להעריך מחדש את מצבו, הן כאמו והן כאיש חינוך לשעבר (מורה). לאחרונה הבחנתי בקשיים ביצירת קשרים חברתיים עם ילדים אחרים בכיתה, זאת לאור העובדה, שהישגיו הלימודיים טובים ומשביעי רצון. בהיקרויות שונות באינטראקציות חברתיות בחוגים ו/או אירועים שונים אף הבחנתי ב"דחיות" מסוימת של ילדים מכיתתו כלפיו, ייתכן שבגלל אופיו והתנהגותו המתאפיינים ברגישות יתר כביכול. על מנת להגיע לטיפול האופטימאלי עבורו וכן לאור מצבו הנוכחי מבחינה חברתית, הייתי רוצה לדעת אם יש מקום לבחון מחדש את הטיפול או אפילו לשקול טיפול אצל פסיכולוג/ית חברתי/ת, או שגם טיפול אצל פסיכולוג/ית קליני/ת מספיקים במקרה שלו. כיום, כפי שציינתי, הוא מטופל אצל פסיכולוגית התפתחותית, המוגדרת בתחום עיסוקה כפסיכולוגית מגיל ינקות עד גיל 7. אוסיף ואומר, שאני אם חד-הורית המתפרנסת למחייתי ולמחיית שני ילדיי ועובדת שתי עבודות על מנת לאפשר קיומן של מסגרות טיפוליות עבור בני, שכן מדובר במשאבים כלכליים ניכרים. אציין, שבני משתתף בחוגים: חוג רובוטיקה וטכנולוגיה וחוג כדורגל, כאשר את הראשון הוא מאד אוהב. במסגרת החוג השני הבחנתי בהתנהגות החברתית הנצפית שתוארה לעיל, ולא רק פעם אחת. אשמח לקבל ייעוץ ו/או הכוונה או כיוונים כלליים לגבי בחינת ו/או הערכת מצבו מחדש או המשכת המסגרת הקיימת. בתודה ובברכה, האם.

שלום מירב, לא ציינת בן כמה בנך, ואני מניחה מתוך הכתוב שהוא כבר מעבר לגיל אותו 'מכסה' הפסיכולוגיה ההתפתחותית, שעיקרה מתן מענה לבעיות וקשיים בגיל הרך הנובעים ממקור התפתחותי או יוצרים עיכוב התפתחותי. למיטב הבנתי, כרגע עיקר הקושי הוא רגשי-חברתי, ולכן הכתובת לפחות לטעמי היא פסיכולוג ילדים קליני. חשוב לציין בהקשר זה, שלעיתים ההגדרות בין תחומי העיסוק בפסיכולוגיה הן שרירותיות, ובהחלט תיתכן חפיפה בין התחומים, במיוחד ההתפתחותי, החינוכי והקליני-של-הילד. (הפסיכולוג החברתי עוסק בעיקר במחקר, ואינו מטפל). בעיני, באופן טבעי, הכתובת להערכת מצבו ובחינת כיוונים לעתיד, היא המטפלת שלו, שמכירה את הרקע, את הקשיים בהווה, ואת יכולתה (או אי-יכולתה) להמשיך ולתרום לרווחתו. בהצלחה ליאת