בדיקת גבולות והתערבות שלי

ליאת שלום רב, התייעצתי כאן כבר מספר פעמים ותמיד היית לי לעזר רב. יש לנו שתי בנות. נעמה בת ארבע ותשעה חודשים, ומעיין בת שלוש וחצי. הקשר בין הבנות טוב. הן יודעות לשחק יחד, יודעות גם לריב- הכל כמצופה. הן הולכות כבר שנתיים לאותו גן בקיבוץ בגלל אילוצי מערכת, ובשנה הבאה נעמה תעלה לגן חובה ומעיין לא. עפ"י דיווחי הגננת, הן כל כך שונות זו מזו ולא נמצאות יחד רוב היום (כל אחת עם חברים משלה ותחומי פעילות משלה). כשקשה לאחת מהן השניה מנחמת והצוות מתאר את היחסים כמצויינים, פרט לאירועים יחסית נדירים בהם יש צורך בהפרדה יזומה בין השתיים עקב מאבקים. אני אתמקד בנעמה כרגע כי בנוגע אליה אני רוצה להתייעץ. נעמה ילדה מקסימה, כשמה כן היא- נעימה, טובת לב, סקרנית, שפה עשירה, ידע עולם רחב, אוהבת לטייל, מכירה את שמות כל החרקים והצמחים בסביבה, אוהבת לטפס על עצים, אוהבת משחקי דמיון... יש לה קושי גרפו-מוטורי (מתבטא בציור ונסיונות הכתיבה שלה)והיא מטופלת אצל מרפאה בעיסוק מדהימה אחת לשבוע, ובנוסף יש קצת קשיים בתכנון ובארגון (במשחקי שולחן למשל). חברתית- אהובה ומקובלת. לפני שנה עברה ניתוח להוצאת שקדים ושקד שלישי. עד הניתוח בקושי ישנה (הפסקות נשימה קשות) ומאז הניתוח- קפיצה אדירה בכל התחומים! תענוג ממש. בתקופה האחרונה (כחודשיים בערך) החלה לבדוק גבולות יותר מתמיד. מעין מעשי "דווקא" קטנים ומרגיזים, גם בגן וגם בבית. אם מבקשים לסדר- לא רוצה ומתווכחת. מציקה קצת (למשל, חוזרת אחרי דברי אחותה ומעצבנת אותה). לא דברים בעוצמות מאד גבוהות אבל בהחלט התדירות עלתה ואני מעירה לה הרבה יותר ממה שהייתי רוצה. לא מכבדת כל כך את המרחב האישי של אחרים- "נדחפת" לחברים לבניות שלהם בארגז החול במקום לבקש- דבר המוביל לתסכול של שני הצדדים. בנוסף, החלה לשקר שקרים קטנים כמו למשל- נכנסת לשירותים ואומרת שהיא הורידה את המים (היא יודעת שצריך) כשהיא למעשה לא הורידה. דברים קטנים... אני יודעת מעוד הורים שחווים את זה עם ילדיהם בגילים דומים, אבל אני תמיד שואלת את עצמי אולי זה מעיד על מצוקה שלה שאני לא מצליחה לקרוא. אנחנו בית עם גבולות ברורים ועם אהבה אין קץ. אבא מסור, חם וקשוב. לא ארע משהו חיצוני שאני יכולה לשים עליו את האצבע. אני משתדלת להגיב בצורה עקבית - להנחות איך צריך להתנהג, להתרחק אם מציקה וגם לומר זאת במילים. אני בקשר רציף עם הגן. ביקשתי מהצוות לתת לה חיזוקים חיוביים בכל פעם שהיא כן מסדרת את החצר כשמבקשים, בכל פעם שכן ביקשה רשות מחבר להיכנס לבניה שלו. היא מאד נבנית מחיזוקים חיוביים ולפעמים כולנו נופלים למעגלים השליליים של הערות ואיסורים... ביקשתי מהן לנסות לא רק לכבות שריפות אחרי פיצוצים אלא לתווך רגע לפני אם יוצא. העימותים קורים דווקא בארגז החול וכנראה תחומים שם. בשאר היום- יש לה חברים ובארבע תמיד בנות מבקשות לבוא אליה ומזמינות אותה. השאלה שבעצם אני רוצה לשאול היא עד כמה להראות לנעמה מעורבות בכל מה שקורה בגן. מצד אחד- הדבר הנכון הוא שיתוף פעולה בין הבית לגן והתנהלות אחידה. מצד שני, אני מרגישה שאולי אני קצת לא מאפשרת לה מקום משלה, מרחב משלה בלי אמא שמותר לה גם קצת להיות בו לא בסדר לפעמים כחלק מתהליך הגדילה, ואולי זה גורם לה לעשות דווקא... האם את ממליצה לי להיות "מאחורי הקלעים" בקשר עם הגננת או לדבר ישירות עם נעמה על מה שקורה באותו יום בגן? האמת היא שאני מרגישה קצת שמרוב שאני רוצה שיהיה בסדר, ולתווך, ולעזור- אולי אני משדרת לה שאני לא סומכת עליה....אני תמיד מדגישה שגם כשאני מעירה על דברים או כועסת אני תמיד אוהבת. היא תדקלם את זה גם באמצע הלילה, ואני מאמינה שהיא גם באמת מרגישה וחווה את זה בכל כולה. ובכל זאת... אשמח לתובנות ... תודה רבה וסליחה על האורך, הגר

שלום הגר, ציינת שאת בקשר רציף עם הגן, ואני תוהה - אחרי כל מה שכתבת - האם מבחינת הגננת והמטפלות קיימת בעיה המחייבת התערבות שלך, או שהם מספרות לך רק 'לידיעה'. באופן עקרוני, אני מאמינה בגישה שלא שופטים (או מענישים) פעמיים על אותה 'עבירה'. אם היא נדחפה לבניה של ילדים אחרים בגן, יהיה עליה להתמודד עם כעסם של הילדים והצוות, ודי בזה. אין טעם להמשיך לעשות דיונים על זה גם בבית. עיסוק יתר בהתנהגויות השליליות של הילדים עלול לתגמל אותם, ולתרום להישנות הבעיה ההתנהגותית. ובכל זאת, אם קיימת בעיה בגן, חשוב לנסות ולהתחקות אחר מקורותיה, ולנסות להבין את הנסיבות בהן היא מתרחשת. האם קיימת אימפולסיביות גם בבית? האם ישנה יכולת להבנת הכללים החברתיים? מה קורה לה במצבי תסכול? האם יש שליטה טובה בדחפים? האם קיימת קנאה באחותה הקטנה בבית, שזולגת גם לגן? היכולת שלך להשפיע מבית על הנעשה בגן, קשורה לדעתי להקפדה טובה יותר על הגבולות, על יכולתה להתחשב ולכבד את המרחב והצרכים של בני הבית, ועל הכורח לכבד סמכות. את הנעשה בגן אני מציעה להשאיר לצוות, לסמוך עליהן ועליה, ולהתמקד בנעשה בבית. חושבת שתצליחי? ליאת

ליאת, בגן מספרים לי רק לידיעה. הן מתווכות לה ומטפלות בדברים במסגרת הגן. לגבי התחקות אחר המקורות- כל מה שציינת כנראה נכון במידת מה. קנאה באחותה? בודאי. קיימת. האם הקינאה קיצונית? עושה רושם שלא. הן מאד קשורות, אנחנו מאד מאפשרים גם זמן איכות של אחד על אחד ומחזקים כל אחת בתחומיה. בכל מקרה בשנה הבאה יפרדו בגן כך שאם זה חלק מהעניין זה ישתנה. לגבי אימפולסיביות- אני מרחרחת משהו שקשור להפרעת קשב- ואני עם יד על הדופק. היא מסוגלת להתרכז יפה ולאורך זמן אך מוסחת בקלות. קשה לה לחכות לתורה (מצליחה להתאפק עם תיווך אבל קשה לה. מצד שני, אני רואה הרבה ילדים שקשה להם בגיל הזה). מה שבעיקר אני מרגישה זה שיש לה לפעמים קושי עם גבולות הגוף, בעיקר כשהיא עייפה. היא מאד נוגעת בדברים, תמיד יש לה משהו ביד... אני יכולה לדבר איתה והיא במקביל תלטף את הרגל שלי וכאלה דברים. מאד אובת חול, מים, חימר, דברים יצריים. התעניינתי בגן ואמרו שזה לא בא לידי ביטוי שם עניין הנגיעות וה"משהו תמיד ביד". ייתכן שבארגז החול יותר קשה לה לשלוט על הדחפים ולכן שם קורות התקריות. בכל אופן אני עם יד על הדופק לעניין הקשב כי אני כן מריחה משהו. כתבת להקפיד בבית בצורה טובה יותר על גבולות- אנחנו מאד מקפידים על כך בבית, ללא קשר למה שקורה בגן. מדובר בבית עם גבולות, עם סדר יום קבוע (אך גמיש ולא נוקשה). וכן, גם בבית היא בודקת את הגבולות- ומוצאת אותם פעם אחר פעם. באינטראקציות עם חברות אחהצ אין כל בעיה. אתמול היתה עם חברה שעתיים אחהצ ושיחקו נהדר וגם שלשום. אין לה בעיה בהבנת הכללים לדעתי. לדעתי זה משהו בהתאפקות וארגז החול מוציא את זה ביתר קלות. אני לוקחת את עצתך להשאיר לצוות לטפל בענייני הגן. זו גם היתה תחושת הבטן שלי, לכן כתבתי לך. הרגשתי שזה יותר מדי התגובות שלי. ושאני צריכה להרפות ולאפשר לה מרחב משלה שהוא "נטול אמא". ואולי גם לתת לה קצת להיות לא בסדר לפעמים.... תודה רבה רבה, הגר