חרדה חברתית/חרדת נטישה לילד?

שלום רב, בני בן ארבע וחצי, כרגע נמצא בגן טרום חובה. אח צעיר לאחות בת קרוב לשבע. מאז שהיה תינוק ועד היום הוא אינו מסוגל להרדים את עצמו ואינו מסוגל להרדם כשאין לידו מישהו (אמא, אבא, אחות). הוא מתעורר בכל לילה בוכה או שקורא לנו שנבוא להעביר אותו למיטתנו. כמו כן, הוא לא מעוניין בשום אופן ללכת לחבר ולהשאר שם ללא מישהו מאיתנו. כשהוא הולך לחוג קראטה עם אביו, הוא גם שם לא מוכן להישאר לבד וכל הזמן בודק שאביו נמצא איתו בקשר עין. אם אביו נעלם לו לשנייה, הוא מתחיל לבכות בהיסטריה. אתמול הוא הלך עם אביו ליום הולדת של חברים מהגן בג'ימבורי והיה צמוד לאביו כל זמן השהות שם. בפעם האחרונה והיחיד שהשארתי אותו אצל חבר, אחרי פחות מחצי שעה האמא התקשרה להגיד שהוא בוכה ורוצה הביתה. הוא מוכן להישאר במקום שהוא לא הבית, רק עם אחד מאיתנו, או עם אחותו הבכורה. בשנה שעברה, כשהיה צעיר יותר, הסכים להשאר לבד אצל חברים. דבר נוסף, הוא מאוד נבוך שמישהו מבוגר פונה אליו. כשזה קורה, הוא משפיל את מבטו ואם מישהו מאיתנו נמצא לידו הוא פשוט מתחפר בנו (זה קורה גם עם סבתא, סבא שאותם אינו רואה לעיתים קרובות). יש לציין שיש לו חברים בגן (לא הרבה) שגם באים אליו בשעות אחה"צ. לטענת הגננת, בגן הוא לרוב אינו לבד, יש לו חברים והוא משחק איתם. באופן כללי, הוא מאוד אוהב חברת ילדים ומעדיף זאת על פני לשחק לבד. דבר נוסף, יש לו אובססיה לבגדים מסויימים בלבד שאותם הוא מוכן ללבוש (קפוצ'ון אחד ומכנס טריינינג אחד), כשאני מעלימה את אותו הבגד, הוא נקשר לבגד אחר וחוזר חלילה. אנחנו קצת מודאגים. האם אכן יש מקום לדאגה? אם מדובר בחרת נטישה, או חרדה חברתית, אובססיה? האם כדאי לגשת לאיבחון? אודה לתשובתך, גלי

שלום גלי, ממליצה על התייעצות עם פסיכולוג ילדים קליני. להערכתי, מדובר בשילוב של נטייה חרדתית (לא רק של הילד) יחד עם היענות הורית לא מותאמת, שהפכה את החרדה למנהלת העיקרית של המשפחה. כאשר כולכם משועבדים לחרדה, עולה הצורך בהדרכת הורים והתערבות שתחזיר לכולכם איכות חיים. בהצלחה ליאת