ילד בן 6 - התמודדות עם בעיות משמעת

שלום, הנני אם חד הורית לבן 6. בני בכיתה א'. עד סיום שנת הלימודים בגן החובה, לא שמעתי מהגננת על התנהגות שלילית שלו. תמיד הוא היה ממושמע, התנהג יפה, לא הרביץ לילדים אחרים. תמיד הגננת אמרה לי שהוא משמש דוגמה טובה לשאר הילדים בגן. ועכשו שהוא בכיתה א', אני שומעת תלונות מצד המחנכת שלו שמורות אחרות מתלוננות על ההתנהגות שלו בשיעורים, הוא מפריע בשיעור, מנסה להיות ליצן הכיתה ומנסה למשוך תשומת לב. בשבוע אחד לפחות פעמיים מוציאים אותו מהשיעור. כל יום כאשר אני אוספת אותו מבית הספר אני שואלת אותו איך היה בבית ספר, האם התנהגת יפה? וכאן פתאום נפל לי האסימון שיתכן שאני לא צריכה לשאול אותו את השאלות האלו, כי אני פשוט מחזקת אצלו את ההתנהגות השלילית שבו. ואז החלטתי שאני שואלת אותו איזה דברים יפים הוא עשה היום בבית הספר (למרות שבתוך תוכי אני מתאפקת כדי לא לשאול אותו האם הוציאו אותך מהשיעור היום?) הבנתי שיכול להיות שזו הדרך שלו לקבל תוספת של תשומת לב (דבר שלא חסר לו בבית) שאלתי היא: האם אני נוהגת נכון? כיצד עלי לטפל בבעיה זו? משיחה עם המחנכת שלו נאמר לי שמבחינה רגשית הוא קצת תינוקי, לפעמים הוא מדבר כמו תינוק, כאשר הוא עושה זאת היא פשוט מתעלמת ממנו. מבחינה שכלית הוא תלמיד חרוץ (אבל היא הציגה אותו כאחד שמחפש קיצורי דרך בהכנת שיעורים והכנת עבודות בכיתה). בבית יש לי בעיה. כאשר הוא לא מבין דבר מה, אני מנסה להסביר לו ואז הוא נעשה חסר סבלנות ומתחיל לצעוק "אימא, לא ככה הסבירו לנו", ואז הוא מתעקש להכין בדרך שלו, דבר אשר לא תמיד נכון. לפעמים נוצרת סיטואציה שהוא מתחיל להתעצבן ולזרוק את העפרון על הרצפה ונכנס להתקף זעם. ההתנהגות שלו בבית מאוד מפריעה לי, כי אני מרגישה שבמידה מסוימת קשה לי ליישם את הסמכות ההורית. לא פעם כאשר הוא מתפרץ ומנסה לבעוט בי, אני מחזיקה אותו מהיד ומכניסה אותו לחדר להרגעות. שניה אחרי הוא מבקש סליחה על ההתנהגות שלו. למרות אורך הפניה אליך, ניסתי לתמצת את עיקר הדברים בבית הספר ובבית. כרגע, בשיתוף עם המורה אנחנו מנסות לחזק את ההתנהגות החיובית שלו ולהתעלם מהתנהגות השלילית שלו. אודה לך אם תוכלי בנוסף לאמור לעיל לייעץ לי כיצד עלינו לנהוג עימו. והאם לדעתך יש סיבה להתנהגות שלל? דבר שאני מנסה לחטט בראשי ולא מוצאת תשובה. בברכה דניאלה

שלום דניאלה, הילד שלך אינו ילד אלים או תוקפני, ולכן (כנראה) לא שמעת תלונות עליו כשהיה בגן. יתכן שבעיות המשמעת הנוכחיות קשורות לקשיים שהוא חווה כתלמיד, הנדרש להתמודד עם מטלות אקדמיות יומיומיות ותובעניות. בכיתה א' אנו מצפים מילדים להיות מסוגלים לשבת זמן ממושך קשובים ומרוכזים, לבצע מטלות שלא תמיד מאד מעניינות אותם, ולהתמיד בביצוע המשימה גם מול מכשולים וקשיים. יש ילדים שעבורם זו משימה מורכבת למדי, לפעמים בשל ליקויי למידה או הפרעת קשב וריכוז, ולפעמים בשל קשיים רגשיים. מה שאני מציעה כרגע, זה לנסות להגיע לאבחון פסיכודידקטי, ולבדוק האם קיימים קשיים ספציפיים שאפשר לטפל בהם. מאד יתכן שרמות הזעם והתסכול שהוא מבטא מוך בבית, ממש כמו הליצנות והשובבות שהוא מפגין בכיתה - מהווים כולם ביטוי לתחושת ייאוש וחוסר אונים סביב התפקוד הלימודי שלו (גם אם אינו נמוך מאד כרגע). התייעצי עם פסיכולוגית ביה"ס, ובררי על אפשרות לעבור את האבחון במסגרת ביה"ס. בהצלחה ליאת