בן שנתיים עקשן מאד זורק חפצים מפחד מחושך

שלום בני בן שנתיים וחצי אני מגדלת אותו לבד כמובן שיש אבא שרואה אותו אחת לשבוע יש לי מס' בעיות . 1.הבן שלי עקשן מאד לא רוצה ללבוש מעיל בבוקר בוכה וצורח שיורד גשם בחוץ אני מנסה הכל ולא מצליחה עם עקשנותו . 2.זורק חפצים על הריצפהואם הכנתי לו צלחת אוכל הוא זורק אותה על הריצפה אם לא מקבל את מה שהוא רוצה והוא עושה את עצמו כאילו נחנק מבכי או עוצר את נשימתו דבר שמפחיד אותי מאד 3.הוא פוחד מהחושך . 4. אבא שלו רואה אותו אחת לשבוע למס' שעות וכרגע המצב שהוא לא מוכן ללכת איתו גם כשבא לאסוף אותו מהגן לא מוכן הוא צורח ורוצה רק אותי ואין ברירה אז הוא מביא אותו הביתה ואנחנו משחקים איתו בבית אצלי הסבתא מאשדוד לא רואה אותו כבר חודשיים בגלל שבשבתות הוא בא לקחת אותו למס שעות והוא לא מוכן לשבת ברכב שלו וצורח אני לא יודעת מה לעשות עם זה וכרגע אביו לא מגיע בשבת זה מתיש מאד שאני צריכה גם את החופש ממנו זה לא בריא שהוא איתי כל הזמן לדעתי יש לציין כי הוא לא ישן שם רק למס' שעות הוא היה לוקח אותו וזהו ואולי כי נולד לו אח קטן שם אצל אביו לא יודעת מה הסיבה אולי הוא מפחד בחושך . בגן הכל בסדר והוא מאד אוהב ללכת לגן . אני מותשת ולא יודעת מה לעשות בינתיים זה המצב אשמח לעצתך ולעזרתך תודה רבה חניתה ,

שלום חניתה, הילד שלך נמצא בגיל מאד לא פשוט, המתאפיין במאבקים עיקשים לעצמאות מתוך תחושות יכולת, לצד תחושות של נזקקות גדולה וחוסר אונים. הבלבול הזה, יוצר סערות פנימיות וחיצוניות, התקפי זעם אצל הילד, ומותשות גדולה אצל ההורה. בשל הקושי להבחין נכונה בין מציאות לדמיון, מופיעים גם פחדים לא מעטים בגיל זה, בעיקר מיצורי פרא, מפלצות, חיות טרף, וכל מה שיכול להתקיף בחושך. בגלל השבריריות הגדולה של הגיל הזה, נדרשת עמדה מאוזנת וסמכותית של ההורה: מצד אחד - היענות לקשיים וניסיון להחליט על מה נכנסים למאבק ועל מה לא, זמינות נוסכת ביטחון ברגעי הפחד, ונכונות להרגיע התקפי זעם מבלי להתדרדר למאבקי כבוד או כוח. מצד שני - שמירה על עמדה סמכותית ועל גבולות וכללי התנהגות, מתוך הבנה עמוקה של מה שאפשר ואי-אפשר לדרוש מילד בגילו. כמו שכבר כתבתי לך בעבר, הייתי מניחה בשלב זה לנושא השינה אצל אבא, ומאפשרת להם לקיים את הקשר ביניהם כפי שהילד שלך יכול כרגע. בעתיד, שיוכל להיפרד ממך יותר בקלות, אפשר יהיה לחשוב על האתגר הזה כעל משהו אפשרי. כרגע, כדי ליהנות מרגעי חופש, היעזרי במעגלים המשפחתיים הקרובים לך, או בבייביסיטר. מעבר למה שנאמר כאן, אני ממליצה לך להיעזר בהדרכת הורים קצרה, שתוכל להנחות אותך קונקרטית כיצד להתמודד עם מצבים ספציפיים וטעונים כמו אלה שתארת, באופן שלא יתיש אותך, ולא יגרום לך תחושות אשמה או חוסר אונים. בהצלחה ליאת