אלימות בגיל שנתיים וחצי

שלום ותודה! אני אב לבן שנתיים ושמונה חודשים. ילד חמוד ומאוד אקטיבי וספורטיבי, באופן יוצא דופן גדול וחזק לגילו, מאד נועז. הוא בני השני כך שיש לי למה להשוות (: בתקופה האחרונה (כמה חודשים) הוא התחיל להיות אלים, יש לו המון כוח והשילוב בין הכוח, הנועזות, וחוסר השליטה העצמית - מאוד בעייתי ואני תוהה אם אנו לא מתחילים פה חבילת בעיות התנהגות ענקית. דוגמא: הבוקר ניסיתי לגרוב לו גרביים והוא לא רצה (שונא גרביים), העיף לי נגיחה מאחור באף, שכאבה עד דמעות. אם אומרים לו "לא" הוא בועט ונוגח עם הראש באדם שהעז לומר לו מה לעשות. אנו כועסים ונוזפים בו, מרחיקים אותו מאיתנו ומפסיקים לשחק איתו, כמובן שעומדים על שלנו, אך כל זה ללא הועיל! הוא לא חשוף לאלימות משום סוג, אחיו גדול ממנו בהפרש קטן ופה ושם יש מכה קטנה, אך אחיו ילד רגיל, לא חזק במיוחד ולא אגרסיבי במיוחד, בסה"כ ילד רגוע והיחסים ביניהם הם סוג של מלחמה קרה, אין הרבה יחס ומשחק משותף, אך גם אין עימותים ישירים לרוב. אין כמובן אצלנו אלימות הורית, ואנו רגועים לגמרי ביחס לגן שגם האח הגדול היה בו שנתיים וחצי, וזה גן מעולה רגיש ועדין. בני לא מרביץ בגן לילדים אחרים בד"כ (הוא אפילו עדין עם הקטנים, ולגדולים משיב מלחמה בעוז אם הם מתעסקים איתו אך הבנתי שלא יוזם שום אלימות מיוחדת), אך גם שם הוא בהחלט מחטיף לכל גורם "סמכות" שרוצה שהילד יעשה משהו והוא לא מעוניין לעשותו, כולל להתלבש, לעבור מפינה אחת לשנייה, לחזור מהחצר פנימה לגן וכולי וכולי. מאוד קשה להעבירו תחנות, זה נכון בכל מקום, הוא נתקע על דברים ומתרכז בהם וקשה לשלוף אותו. ניסיון שליפה מתקבל בצרחות, ואם הצרחות לא עוזרות (והן לרוב לא עוזרות) - בעיטות ונגיחות בשיא הלהט! אני מניח שתגידי שיש בעיית גבולות, אני רק לא יודע איך לפתור אותה. אני מרגיש ששנינו (שני ההורים) סמכותיים למדי, אך הילד הזה תמיד היה עיקש ונועז במיוחד! מעבר לכך אין בעיות מיוחדות במשפחה, לא מתח יוצא דופן, יחסים טובים בין ההורים ועם האח, הכל די רגיל. הוא גם מדבר מאוד יפה וברור ואין לום שום בעיה להביע עצמו עם מלים - לא זו הסיבה שהוא בוחר להרביץ לנו. זה בא מכעס תהומי, וגם הוא עושה פרצוף של כעס נורא... אודה לכל עצה, כאמור אני מאוד חושש מגלישה לבעיות קשות של התנהגות, ומעבר לזה - כמה שלא מנסים להימנע מלחטוף נגיחה, הוא גמיש וספורטיבי ומצליח לנגוח מכל מיני כיוונים, ופשוט כואב לנו! אנו שוקלים לייסד אגודת הורים מוכים - נגיחה מלפני כמה ימים עשתה לאשתי פנס בעין... תודה רבה.

שלום עמית, הבן שלך עדיין קטן מכדי לדבר עליו במונחים של נועזות או אלימות, ולתחושתי זה שילוב של אימפולסיביות (די תואמת גיל, יש להודות) וקשיים בוויסות. כאשר אלה מצטרפים לעוצמה פיזית וכוח רב, התוצאות יכולות להיות כואבות. מעבר לנושא הגבולות, שבהחלט רלוונטי לכאן כמו שציינת נכון, יתכן שקיימת בעיה גם בוויסות התחושתי, ומכאן (אולי) גם עוצמת התגובתיות הפיזית שלו. יהיו הסיבות אשר יהיו, חייבים לעזור לילד שלכם להיאסף וללמוד להתנהל בשגרה - ובמיוחד במעברים - בדרך שאינה הרסנית לסביבתו. למרות פוטנציאל הנזק, עדיין מדובר בילד קטן מאד שאפשר וצריך למנוע ממנו לפגוע בזולתו. מהיכרותכם את הנטייה לנגוח, נסו לא להיכנס ל"טווח האש", ולרסן אותו פיזית, גם כדי למנוע את הכאב, אבל בעיקר כדי לאותת לו שאתם חזקים יותר, ושאינו יכול להרוס אתכם. המחשבה ש"אני חזק יותר מאמא/אבא, ויכול לגבור עליהם, להכאיב להם או להרוס אותם" היא מחשבה מפחידה מאד עבור ילד קטן. להערכתי, יש צורך בהנחייה הורית, במיוחד בהקניית הרציונל ובהתמודדות עם רגשות סותרים של עויינות ואשמה, זאת כדי לסייע לכם בגיבוש עמדה סמכותית יעילה ונחושה. השקעה ממוקדת וטובה עכשיו אכן יכולה למנוע צרות ובעיות התנהגות בעתיד, כשהדגש מבחינתי הוא למנוע מהילד תיוג של ילד אלים ובעייתי. פנו להדרכה הורית אצל פסיכולוג ילדים קליני מנוסה. בהצלחה ליאת