שתלטנות ותסכול -ילד בן חמש

שלום, בני הבכור יהיה בן חמש בעוד חודש. הוא ילד חכם עם כמה יכולות מפותחות ביותר לגילו,מתמטית, יכולת טכנית, מרחבית וגם מילולית הרבה יותר מהרגיל. ביחד עם כל אלה סף התסכול שלו, להבנתי, נמוך. הוא כאילו מצפה מעצמו ליותר מדי. אנו מתחילים לצייר ואם לא מדייק בצבע או במראה של הדינוזאור שאותו מנסה לצייר - פותח בצרחות ומכוצ'ץ נייר. לפעמים אפילו משליך דברים בומקרים קיצוניים של תסכול עשוי להעיף עלי את הנייר או איזה טוש. זה יכול לקרות בלגו (הוא עושה לבד לגו לגילאים יותר בוגרים). הבעיה היא שאני לא מכוונת אותו לעיסוקים שלא מתאימים לו, הוא לבד נמשך לדברים שמתסכלים אותו ולא עומד בתסכול. עוד בעיה שנראית לי קשורה ואני לא בטוחה בדיוק איך: הוא מאוד שתלטן. הוא כל הזמן מנסה לנהל את הסביבה. באים אליו חברים הוא ממש אומר להם מה לעשות בכל דקה, ופועל בדרך יחסית נעימה של שכנוע מילולי והסברים למה צריך לעשות דווקא מה שהוא אומר. עם קבוצות גדולות של ילדים גם גדולים ממנו הוא מנסה לכוון, אך אם רואה שלא מצליח פשוט ישחק לבד. הוא לא יתאים את עצמו למשחק של אחרים בדרך כלל. בגן מרוצים ממנו מאוד, אומרים שסקרן וחכם ושמתנהג יפה. אך זהו גן חדש, בשנה שעברה כעבור כמה חודשים בגן היו עליו תלונות של אלימות, בעיקר כלפי חברה הכי טובה שלו (כרגע היא כבר לא בגן שלו) שהיה מושך לה בשיער אם לא עשתה מה שביקש או תיסכלה אותו יותר מדי. אולי זו טעות שלנו שאיפשהו עודדנו אותו אינטלקטואלית כי הוא מוכשר ולא שמנו לב לעניין של התסכול והחברתיות, אך אני תוהה מה ביומיום שלנו אפשר לעשות כדי לשפר את ההתנהלות של בבית שלנו, איתנו ועם חברים. אגב, גם עם שמרטפיות הוא שתלטן ויש לנו אחת קבועה שממש לא מחבבת אותו. היא לא אמרה לי, אבל אני רואה שלא נעים לה להיות איתו, פעם אמרה לו לא לדבר אליה כמו למשרתת. הוא מסוגל להגיד לה "תביאי מייד", ככה הוא גם עשוי לדבר אליו או לחברים. הוא בטח לומד מאיתנו דיבור שתלטני כזה ומחקה את זה אך איך להסביר לו שמה שאנו יכולים לומר לו כמו "בוא מייד לצחצח שיניים" הוא לא יכול לומר לאחרים? ואיך לשנות את סף התסכול שלו? ומה עם השתלטנות? אני רואה אותו עם חברים וזה ממש מבאס אותי ההתנהגות הרודנית הזו.

שלום לילך, את צודקת - להתנהגות שתלטנית וסף תסכול נמוך עלולות להיות השלכות שליליות הן על מצבו הרגשי של הילד והן על הסטטוס החברתי שלו. כדי להגמיש את יכולתו לשאת תסכול ואכזבה, חשוב לאמן את הילד ולהפגישו עם מצבים בהם רצונו והעדפותיו אינם מעל לכל, ובוודאי שאינם מכתיבים את ההתנהלות בבית. במילים פשוטות קוראים לזה 'גבולות'. הגבולות מאלצים את הילד לאפק את רצונותיו, ללמוד להתחשב בזולתו, לכבד בני אדם אחרים, לציית לסמכות (כן, גם של הנערה השמרטפית), ולקבל - גם אם בצער - את הידיעה שלא הוא מנהל את העולם. יש כיום מידע פרקטי רב, בספרי הדרכה ובמאמרים באינטרנט, אך מניסיוני, במשפחות בהם קיים קושי בהצבת גבולות נאותה, הדרכת הורים קצרה מפסיכולוג ילדים קליני, מביאה לתוצאות מצויינות בזמן קצר מאד. ממליצה לכם בחום. בברכה ליאת