ועוד מאפיין

הוא פרפקציוניסט. אם הוא מדביק משהו לא ישר, הוא מיד מציין "לא הדבקתי טוב", "זה לא טוב", ומנסה להוציא ולהדביק מחדש. אם הוא ממש קיצוני באותו רגע, הוא מבקש מאתנו להדביק, כנ"ל לגבי ציור שלא על פי שביעות רצונו (הוא מצייר מדהים), עיגול לא מושלם וכו'. אני ממש יכולה לחוש את חרדת הכשלון שלו. הוא קיבל מאתנו כל כך הרבה תמיכה מאז ומתמיד, וכל כך הרבה חיזוקים ועידוד, שאני לא יודעת מאיפה זה מגיע. עם זאת, לא הייתי מגדירה אותו כחסר בטחון, כי הוא כן בעל תעוזה והרבה פעמים לא חושש לנסות ולהתנסות בדברים חדשים.

טוב, זה כבר מחזק יותר את כיוון המחשבה השני שלך, שהתמקד בהתנהלות ההורית. יתכן שהילד שלכם חש את משא הציפיות שלכם, ופיתח דפוס של פרפקציוניזם משתק. גם אם כוונותיכם טהורות לחלוטין, כדאי לזכור שהתפעלות-יתר מחכמתו ומהישגיו של הילד, עלולה ליצור אצלו תלות באספקה שוטפת של תרועות ושבחים, ובעקבות זאת הימנעות מכל דבר שמסכן אותו בכישלון. נסו לחשוב על דפוסי עידוד ענייניים יותר, המדגישים את המאמץ וההשתדלות, ופחות את התוצרים המוגמרים שלו. בברכה ליאת