פוגע ונפגעת בכיתתי

אני מחנכת בכיתה יד במסגרת חיל האוויר. בשיעור חופשי שהיה לאחרונה נכנסו בני הכיתה לסיפרייה. פרצה תיגרה בין תלמיד בן 19 ותלמידת כיתתו בת 18. מברור של העיניינים: התלמידה נהגה להקניט את התלמיד ולהרגיזו, והתלמיד שידוע כתלמיד שקט ורגוע מאז כיתה ז' נהג להתעלם מהערותיה הפוגעות והמעליבות. אלא שבאותו יום לא שלט בעצמו ו"פוצץ" לתלמידה את הפנים. התלמידה הובהלה לבית החולים מיידית. הפוגע לא חדל לבכות וחש רגשי אשמה רבים. והתלמידה מדברת על העדר תחושת ביטחון ושייכות ומוגנות בבית הספר. הפוגע הושעה מלימודים עד למועד חזרת התלמידה לבית הספר. עוד דיברה התלמידה על פגיעה נפשית קשה יותר מפגיעה פיזית. ברור לי שישנם מס' מעגלי פגיעות ויש לתת את הדעת לכולם: לפוגע , לנפגעת , להורים של הנפגעת שחשים שיש אי צדק בעניין העונש הקל של הפוגע: השעייה, והתלמידים שלא גילו אחריות חברתית כלפי חברתם. לא ברור לי כיצד עליי לתמוך בכולם וכיצד היועצת יכולה לסייע לי. אנא עזרי לי.

שלום רב, לא מקנאה בך. סיפור לא פשוט בכלל. למזלך, את פטורה מתפקיד השופט, ואינך זו שצריכה לקבל החלטות קשות, לשמוע עדויות ולהכריע הכרעות. כמו שאת מציינת נכון, יש כאן מספר מעגלי פגיעה, שברגע נמהר אחד השיקו באותו אירוע אומלל. התפקיד שלך הוא באמת לתמוך ולהכיל את כולם, וזו משימה נכבדת. מאחר שאינך נדרשת כאן לדין צדק, ומאחר שאין כאן רק אשם אחד ורק קורבן אחד, את חופשייה (באמת!) לעשות את הבלתי אפשרי לכאורה, כלומר - כשאת מול הנערה, להיות 100 אחוז איתה, וכשאת מול הנער - להיות 100 אחוז איתו. כך גם מול ההורים. כולם יכולים לקבל ממך את התחושה שהן צודקים, שקשה להם, ושהם זכאים לאהדה, לעזרה, לתשומת לב. בעיני, רצוי להישמר שלא להיגרר לעמדה שיפוטית, גם ובעיקר מול ההורים, ולדבוק בעמדה המצרה על כל גילוי של אלימות, באשר הוא. בברכה ליאת

בביקור שערכתי בבית התלמידה הפוגעת נשמעו דברי ביקורת קשים על התנהלות בית הספר ובראשם המנהלת באופן ההתייחסות החל מהעדר הליווי לבית החולים מטעם בית הספר את הנפגעת ועד לגילויי אמפטיה כלפי הפוגע ומצוקתו הקשה. עוד הצרו על כך ההורים על כי ביתם פגועה יותר נפשית מאשר פיזית. היא זקוקה יותר מכל לתמיכת המורים. משפט שהשמעתי באוזנם צרם להם מאוד והם כעסו מאוד היה: לטנגו צריך שניים....בעצם במשפט זה הסיקו ההורים כי גם לביתם יש חלק בעיניין שהביא את תרומתו ולו הקטנה ביותר. הבעתי אפס סובלנות כלפי אלימות בנוסף לכול . ההורים מבקשים שיתקיימו שיעורי חינוך בעיניין. אך הם ציינו באוזניי כי התלמידים בכיתה כן לקחו אחריות קבוצתית ומייד הושיטו עזרה לנפגעת במיידית. בנוסף רציתי לציין כי התלמידים מאוד כועסים על הפוגע ואים רוצים את קירבתו בכלל-מה לעשות בעייין? יצויין בזאת כי ההורים מאוד כועסים משום שלדעתם בית הספר מגלה הבנה ואמפטיה לפוגע ופחות לנפגעת, משום שמדובר בפוגע בעל קיים משפחתיים משמעותיים ובעל מורכבות גדולה בבית. הוא הדמות המרכזית בבית שכן הוא מטפל בסבתו ואחותו הקטנה. אימו מחוץ לעיר. ניראה לי שההורים עסוקים יותר בהרשעה של התלמיד ופחות בהחלמה של יתם . כיצד עליי לסייע להם להתמקד במה שיותר חשוב---ביתם ולא הפוגע. ניראה כי הם יהיו שלמים יותר אם הפוגע יורשע. עוד הם מציינים כי הפוגע מסוכן לסביבתו כי ייתכן שייפרוק את מצוקתו על קורבן אחר, אם יהיה משהו אחר שיציק לו ויפר את שלוותו. למרות שאני יודעת שהפוגע איננו בעל מאפייני אלימות, ולא יכול לפגוע בזבוב. משפט זה הרתיח אותם כי לדבריהם אם פגע כבר במשהו זה יכול לקרות שוב...אנא סייעי לי איך להתנהל מול ההורים של הנפגעת? מול הפוגע? מול התלמידים? מול צוות המורים? אילו טיפים והכוונות?תודה מראש..