התמודדות עם התפתחות מוקדמת

ביתי בת ה- 8 ו- 9 חודשים החלה להראות סימני התפתחות מוקדמת, ובחצי השנה האחרונה היא נמצאת מעקב רפואי בעניין. לאחרונה עברה בדיקות דם וצילום כף יד אשר הראו התפתחות מוקדמת משמעותית, וככל הנראה תצטרך לקבל טיפול תרופתי. ביתי ילדה חכמה מאד (מחוננת) ובאמת מאד בוגרת לגילה (הדבר אף נאמר לי רבות ע"י מורותייה השונות). בשל כך היא גם מבקשת מאד לדעת כל הזמן מה היו תוצאות הבדיקות ולשם מה היא נבדקת. מאד קשה לי להסביר לה את נושא ההתפתחות המוקדמת, והצורך למנוע הופעת ווסת בתוך כשנה, והיא לא מבינה מדוע עליה לקבל טיפול שיעצור את ההתפתחות בשלב הזה. אתמול אמרתי לה שבתוצאות צילום כף היד שנערך לה עולה כי גיל העצמות מתאים לגיל 11, והיא לקחה את זה מאד קשה. אמרה שהגוף שלה לא מתאים לה, ושהיא שונה מכולם וכל היום היתה בהרגשה נוראית וראיתי שקשה לה מאד עם כל מה שקורה, ובבוקר הבחנו שברח לה פיפי במיטה, וכשהתעוררה מיד דיברה איתי נושא ההתפתחות שוב. אני מאד מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות, מה להסביר ומה לא להסביר לה, איך להסביר, ובעיקר איך לעזור לה. אודה לעזרתכם הדחופה !

שלום אתי, באופן אישי, אני מאמינה שלילדים שלנו מגיע מידע אמין וענייני אשר לאירועים חשובים במשפחה, ובכלל זה גם מידע הנוגע לבריאותם או לפרוצדורות הרפואיות ומשטר הבדיקות שעליהם לעבור. בתך, עוד מעט בת תשע, יכולה להבין כבר במה מדובר, גם אם המידע אינו נעים. לתפיסתי, ילד שיודע בבירור ממה הוא סובל ומה ההשלכות האפשריות של בעיותיו - יהיה מגוייס יותר לתהליכי המעקב הרפואי, ויחשוש פחות מדברים "איומים ונוראים" (כביכול) הנלחשים מאחורי גבו. גם במקרה שלכם, לפחות לעניות דעתי, יש טעם לשתף את הילדה בבעיה שלה, כפי שהיא, כאשר ההסבר אמור להיות ענייני ופשוט, מותאם לרמת ההבנה שלה, וללא 'דרמות' מיותרות. הסבירי לה מהי התפתחות נורמלית, מהי הווסת, ומהם השינויים הגופניים הצפויים בגיל ההתבגרות. הסבירי לה שבשל בעיה הורמונלית שאינה מסוכנת כלל, יש ילדות המתפתחות מוקדם מחברותיהן, מה שעלול לגרום להן לפעמים להרגיש חריגות ורגישות יותר.ספרי על הדרכים האפשריות להאט את התהליך, ועל ההשלכות הפרקטיות שיהיו לטיפולים הללו על חיי היומיום שלה, אם בכלל. הזמיני אותה לשאול ככל העולה על דעתה, ועשי הכל כדי לספק לה תשובות אמיתיות ככך האפשר, מבלי להעמיס עליה מידע עודף ומיותר שאינו הכרחי. נסי להישאר רגועה ונוסכת ביטחון, וקבלי בהבנה גם תגובות רגשיות טבעיות כמו כעס, עצב, בכי, ודאגה מפני הבאות. כאן תוכלי כמובן להרגיע, להבטיח שבעתיד היא תהיה בסדר גמור וכמו כולן, ולסייע לה לעבור לשלב הבא, של ההתגייסות ושיתוף הפעולה. בהצלחה והרבה בריאות ליאת