שאלה

אני אמא לילד בן שש ו- 5 חודשים. עשינו אבחון אצל פסיכולוגית עקב קשיים רגשיים (למשל קושי במצבי תסכול), התנהגותיים, וחברתיים ואבחנתה היתה שיש לו דספרקציה (dcd) וקושי רגשי עקב כך. הוא מאוד חכם ויש פער בין היכולות השכליות (המעולות) ליכולות המוטוריות (בהן יש קושי רב) וזה מתסכל אותו, פוגע בבטחונו העצמי ובדימוי העצמי שלו. היא ממליצה לי להיעזר בהדרכת הורים על מנת לעזור לו לקבל את עצמו ואת החולשות שלו ולא להיות כל כך מתוסכל בגלל הקשיים המוטוריים, לעזור לו להבין שלכל אחד יש את הקושי שלו. כמו כן היא ממליצה על השתתפות הקבוצה של ילדים מצטניים - למענה ליכולות השכליות הגבוהות. רציתי לשאול את עצתך לגבי : האם לשוחח עם הילד על קשייו? איך להעלות את הבטחון העצמי שלו? הוא נוטה לראות המון טלויזיה, אני מנסה לעשות איתו יצירה בבית ובחודשים האחרונים הוא מתחמק מלעשות יצירה. לפעמים אנו משחקים אבל לרוב הוא צופה בטלויזיה ולא נענה לדרישתי להפסיק לצפות ולבוא לשחק. קשה לו גם מאוד עם כשלונות במשחקים. איך לעזור לו לפתח דימוי עצמי נכון? תודה

שלום לך, אמא מסורה, לפעמים "המסירות מן השטן" (בפאראפראזה על פתגם אחר...). אם תקראי את שתי השורות האחרונות שלך, תוכלי אולי להבין משהו ממה שקורה לכם - משחק הוא פעילות טבעית ומהנה, באמצעותה ילדים לומדים על העולם הפיזי והחברתי, לומדים על עצמם ועל יחסי הגומלין שלהם עם סביבתם. כאשר את "דורשת" מבנך להפסיק לצפות בטלוויזיה ולבוא לשחק (כפי שכתבת), את עלולה לגרום לו להחמיץ את ההנאה הפשוטה מהמשחק, ולראות בו סוג של מטלה שחייבים לעמוד בה בהצלחה. לעיתים, הורים לילדים עם קשיים או מגבלות, מייחסים (בצדק) חשיבות עצומה להצלחות והישגים בתחומי החוזק האחרים, כדי לחסוך מהילד את ההתמודדות עם המגבלות והחולשות שלו. הצורך של ההורה עולה, לעיתים קרובות, על זה של הילד, ועלול לגלוש למצבים של לחץ וכפייה. הילד שנחשף לציפיות הגבוהות של ההורה, עלול לפתח אוריינטציה של הימנעות או חרדה מפני כישלון. לכן, אני מציעה להניח לילד שלך לבחור את פעילויות היצירה והפנאי שלו ולשחק כמו כל ילד רגיל, כאשר את האימונים בתחום המוטורי מבצעים עפ"י התכנית שמתווים אנשי המקצוע. כאשר המשחק איתך (או בלעדייך) לא ייחווה כמשימת-חובה, יש סיכוי טוב יותר שהוא יגלה היענות והתלהבות. חושבת שתצליחי? ליאת

תודה על דברייך. בגלל שאני איתו בצהריים והוא היה צופה הרבה בטלויזיה, החלטתי להתעקש על הדרישה שיעסיק את עצמו ואמרתי לו שעל כל דקה שיעסיק את עצמו יקבל דקת טלויזיה. כלומר אם הוא מעסיק את עצמו רבע שעה , יראה אחר כך טלויזיה רבע שעה. כמובן לא התכוונתי שאם יעסיק את עצמו שעתיים יראה טלויזיה שעתיים כי זה נראה לי מוגזם. אז הודעתי לו שיש לו חצי שעת טלויזיה ומאוד עוזר לו להסתכל על השעון, על המחוגים. הרבה פעמים אני מניחה לו ובהחלט לא כופה עליו איזה משחק או יצירה. פשוט בעניין הטלויזיה יש לי דרישה שתהיה הגבלה על זמן הצפייה. לגבי שאלתך אם אני חושבת שאני אצליח, אני חושבת שהילד הזה הוא מאוד מניפולטיבי (כפי שגם קראתי שזה מאפיין ילדים עם דספרקציה) והמפתח להצלחה איתו זה שלהורה יהיו הכוחות לא להיכנע לדרישות המניפולטיביות של הילד, (שהילד יבין שהוא צריך לשמוע בקול ההורה ולא להיפך). צריך המון כוחות נפש. אני מצליחה איתו יותר כשיש לי יותר כוחות. אם ביום מסוים מאיזושהי סיבה אני עייפה ומותשת (בין היתר גם ממנו) - אני פחות מצליחה לגרום לו להתנהג טוב. הוא יודע לשחק אך רוצה כל הזמן שאני (או אבא שלו) אשחק איתו וזה לפעמים מתיש וגם יש לו עוד 2 אחים - אז לעתים הוא צריך להבין שאנו ההורים עסוקים עם ילד אחר... כל הזמן יש שיפור, לפעמים יש נסיגה קלה והכל תלוי בכוחות שלנו להציב את הגבולות ומאוד חשוב הטון של הדיבור - שיהיה פסקני ולא יראה חוסר בטחון של ההורה או התלבטות של ההורה לגבי הכלל שהוא אמר. תודה