חוש צדק מפותח?

בני בן ה 15 לומד במגמה מובחרת בבית הספר. שם נבדקים בקפידה בהישגים ובהתנהגות. לאורך השנה הוזמנתי בשל בעיות התנהגות של בני: אלימות כלפי תלמיד כיתתו- פעמיים, פטפוטים והפרעות בשיעור לרוב, הצקות לילדים שונים וכו'. כמו שאני מכירה אותו והוא גם מספר לי ,יש מורים וילדים שלא "זורמים". הוא גם סיפר שהאלימות שלשמה הוזמנתי הייתה כי הגן על ילדים אחרים בני כיתתו חלשים וקטני מימדים(בני רחב וגדול מימדים). ולכן נחלץ לעזרתם שאם לא כן היו הורגים אותם. כלפיו מוריו טענותיו הם שהם לא מקשיבים לו כי אחרת היו שואלים אותו מה גרם לו לנהוג כך ולא אחרת. אותם מעניינת רק התוצאה. הבעיה היא שבעקבות אוסף בעיות התנהגות כאלה "לדיבריהם" יש מגמה להוציאו מן המגמה. אני מאוד כועסת על כך ובני מאוד רוצה להישאר. אני מסבירה להם שהוא מנסה למצוא את מקומו בחברה, זה לא שהוא מבודד, אך ייתכן שזאת דרכו, וזה הגיל של השובבות מי יותר ומי פחות. גיל של חוסר יציבות -גיל של רכבת הרים רגשית וכו'. בפנים בני רגיש מאוד והוא נרתם מייד לעזור לחלש, אין לו כוונות לפגוע. מה לעשות איתו? עם הרצון להוציאו החוצה מהמגמה?עזרי לי..

שלום שפרה, בשירו החביב של חיים חפר "אדוני השופט", נותן הנאשם תירוצים חינניים למדי, המסבירים מדוע למעשה "אינני אשם, אינני אשם!". אני מודה שזאת האסוציאציה הראשונה שעלתה אצלי, ברוח טובה, כמובן. וברצינות - בנך מסתבך בהתנהגויות בעייתיות של הפרעה, פטפוט ופגיעה אלימה בילדים אחרים, והטיעונים שלו ושלך (גם אם יש בהם היגיון מסויים) אינם מצדיקים את מעשיו. הגנה על חלשים היא מעשה אצילי וצודק, רק כל עוד אתה עצמך אינך פוגע בזולת. כרגע, בנך עלול למצוא את עצמו צודק, אבל מחוץ למגמה היוקרתית בה הוא לומד. כדי שזה לא יקרה, יהיה עליו לקחת אחריות ולשנות ממנהגו, או (אם אינו מצליח) לשאת בתוצאות, או לקבל עזרה. נדמה לי שגישה סלחנית מדי מצידך לא תעזור הפעם. נסי להישאר עניינית, ולהציג לבנך את האפשרויות העומדות בפניו. אני חושבת שטיפול רגשי, שיעצים וידגיש את תכונותיו הנפלאות, יסייע לו לוותר על ניסיונות להשיג הערכה והצלחה חברתית באופן השלילי אליו הוא התרגל. מה את אומרת? ליאת