חרדות

שלום! ילד שלי בן 8, שנתיים לאחר הגירושים שלנוהתחיל להיות מאוד חרד מכל דבר, הוא לא רוצה ללכת לימי הולדת של חברים כי אולי יהיו שם ילדים שהוא לא מכיר, הוא מפחד ללכת לבד מבית הספר הביתה, למרות שבית הספר ממש קרוב- 5 דקות הליכה, הוא לא נשאר לבד בבית אפילו אם אני הולכת לזרוק זבל, הוא בא איתי.אם אני מאחרת לדקה לקחת אותו מבית הספר אני מוצאת אותו בוכה ליד הכיתה. שנה ראשונה של גירושים הוא עבר דווקא מצויין אבל שנה אחרונה כשאבא שלו עבר לגור רחוק מהעיר שלנו, קודם היה גר באותו עיר, פתאום התחילה ירידה והוא כל הזמן דואג וחרד. איך אפשר לעזור לו?

נשמע כאילו למרות פרוק הקשר- כל עוד האב היה קרוב פיזית זה נתן לבנך תחושת מוגנות, וכשנוצר הפער הגאוגרפי- תחושה של ריחוק. חשוב לברר האם ההתרחקות היתה רק גאוגרפית או גם רגשית מצידו של האב, והאם היחסים בינך ובין זוגך לשעבר עברו גם הם תהליך כזה של ריחוק רגשי. ילדים מאוד רגישים לכל שינוי וקולטים כל מיני מסרים שלא נאמרים בהכרח באופן גלוי. כמובן שטיב הקשר בין ההורים משפיע על תחושת המוגנות של הילד, וגם ארגון הקשר עם האב. הבן יכול לחוות התרחקות פיזית של האב כנטישה ואז ירידה בדימוי העצמי ובתחושת המוגנות ולכן תגובות חרדתיות כלפי כל אקט של התרחקות מההורה- מתוך חשש קונקרטי מנטישה שתחזור על עצמה. אפשר לשאול אותו לדעתי מה מפחיד אותו באמת, מה הוא חושב שיכול לקרות אם תצאי רגע מהבית ולא תהיי קרובה אליו. יכול להיות מאוד שהוא יוכל לומר מה המחשבה שעולה בתוכו ויכול להיות גם שלא. בכל מקרה חשוב לדעתי לומר לו במפורש שאת איתו אוהבת אותו ודואגת לו ולא תעזבי אותו. חשוב גם לשמוע את זה מהאב- מעין הבטחה משותפת להמשיך לשמור ולהגן עליו גם אחרי שהחיים הזוגיים שלכם כהורים הפכו נפרדים.

לא, לא היתה התרחקות רגשית מצד האב, הוא דווקא משתדל מאוד, מדבר בטלפון לפחות 3 פעמים ביום, בא לבקר, לוקח בחגים, כל שבת שניה. שאלתי את הילד מה יקרה אם אני לא יבוא לקחת אותו, אז הוא אמר:"אז אני אמות" קשר ביני לבין גרושי דווקא השתפר, יחסים קורקטיים, אני הולכת הרבה לקראתו , אם הוא רוצה להחליף יום ביקור או להתחלף בשבתות או סתם לקחת את הילד ביום לא מתוכנן, תמיד מסכימה, תמיד תומכת בקשר שלו עם הילד. אבל הילד במצב חרדתי מאוד. הוא אמר לי כרגע, שכשהוא יגדל הוא יהרוג את עצמו. שאלתי : למה? אז הוא אמר, כי נמעס לו מהחיים האלו.

שלום ויקי, אם תדפדפי בפורום שלנו, תראי בוודאי לא מעט פניות בנושא חרדות ופחדים, אצל ילדים בכל הגילים ומכל מיני משפחות, לאו דווקא אחרי גירושין. עם זאת, כפי שציינה איילה, ילדי גירושין הם בהחלט קבוצת סיכון מבחינה זו, הן בשל העובדה שרצף חייהם נקטע בצורה דרסטית, והן בשל הקושי של ההורה המשמורן (בדר"כ האם) להישאר דמות סמכותית נוסכת ביטחון. לפעמים מתעוררות דאגות ממשיות הנוגעות לעתיד הקרוב והרחוק ("מה יהיה אם יקרה משהו לאמא? מי יישאר איתי? מי ישמור עלי? מי שומר על אמא?"). כל אלה, ועוד, עלולים להניח את היסודות לקשיים רגשיים מסוגים שונים. אני מציעה לפנות ליועצת ביה"ס או פסיכולוגית ביה"ס, ולשתף אותן במה שסיפרת כאן. לביה"ס יש משאבים שיכולים להועיל מאד במקרים כמו שלכם (למשל טיפול באמנות או טיפול בדרמה וסיפור או טיפול בתנועה), וכדאי לנצלם לפני שבנך יוצא מקבוצת הגיל הזכאית לכך. גם הדרכת הורים קצרה יכולה לעזור לך, ולהנחות אותך לדרכי התמודדות הולמות בבית. אם את מרגישה שהפחדים מפריעים לתפקוד של הילד בחיי היומיום, פני לפסיכולוג ילדים קליני, והחזירי לכם איכות חיים. בהצלחה ליאת

אני כבר קבעתי פגישה עם פסיכולוגית של בית הספר אני מקווה שזה יעזור, יש גם יועצת, אבל חשבתי שהיא יכולה לייעץ רק בעניין של בעיות לימודים ולא בעיה רגשית.זה נכון?