פרידה ממטפלת ונושאים אחרים

שלום רב, כבר 5 שנים אני נמצא אצל המטפלת(פסיכולוגית), בקרוב יהיה תהליך פרידה.=לבנתיים יש די הרבה זמן.חשוב לציין ,שאני נמצא אצלה במרפאה ציבורית ממשלתית, של המדינה ומשרד הבריאות.אני מרגיש עצוב לבד ובודד, ובדיכאון שלא עובר, ואני פוחד שזה לא ידפוק לי תחיים והקריירה והלימודים והקריירה הצבאית, רישיון נהיגה?שהיא לא תפגיש אותי עם הפסיכיאטר, אם אני יגיד לה את המצבי רוח שלי הדכדוך והדיכאון.מה בקשר לצבא?היא לא תגיד להם כלום, אם יפנו אליה?לרישיון נהיגה?אם אני יקח תרופות?לעבודה?הייתי רוצה להיפגש עם הפסיכיאטר, רק שהצבא לי ידע, ובעתיד עוד כמה שנים, מקצוע נגיד, שזה לא ידפוק לי תחיים, זה שאני נפגש איתה, אני מעוניין להיפגש גם עם הפסיכיאטר, ואפילו לקחת תרופות, רק אני פוחד עם העבודה?עם הנהיגה?עם העבודה?לימודים?צבא?מה החוק בעניין?ושהיא לא תגיד שאני לוקח תרופות לכול המקומות שהזכרתי למעלה. היא עזרה לי להתמודד עם התסכולים, הבעיות ,הקשיים, שהיו לי עד כה.הדיכאון.קשה לי עם המשפחה, החיים, הכשלונות, המצב רוח, הדיכאון, בעיות חברתיות, הבדידות,המחשבות........וכו'.....אחד מהפעמים הבאתי תמונות שחבר הביא לי עוד ממזמן מהבצפר,והגעתי קצת מוקדם לפגישה,והעברתי תזמן בלראות תתמונות, היא יצאה מפגישה, ואני נכנסתי, היא ראתה תתמונות, שנכנסתי לפגישה היא אמרה לי: תגיד דניאל, אתה מוכן לתת לי להסתכל בתמונות? לא נראה קצת מוזר להיכנס למקומות כאלו שלראות תמונות שלי? אבל יש בעיה חמורה הרבה יותר, היא יצרה בעיה אחרת ויותר גרועה, אני מאשים גם עצמי, היא קצת המקור לבעיה.אולי נקרה לזה תלות וקשר ומשיכה.חשוב לציין שהיא פסיכולוגית במרפאה ציבורית של המדינה=משרד הבריאות.חשוב לציין שיש לי איתה קשר טוב מאוד.הייתי בעבר ביישן וחסר ביטחון עצמי, די בזכותה זה פחת. הבעיה מתחילה בזה שקשה לי להיפרד ממנה, אני לא יכול, לא מסוגל לזה, לא מסוגל לחשוב על זה,אני אוהב אותה, היא גם המקור לבעיה,אני כול היום חושב עליה ועל זה, היא גרמה להתקרב אליה, להימשך אליה,לפתוח בפניה הכול, וליותר מזה.........היא לפעמים הייתה מתקשרת, בלי קשר וללא סיבה,סתם ככה ,כי בא לה, אפילו מהבית ובשעות די מוזרות, והייתי שומע את הילדים שלה מדברים ברקע,זה כאילו שהיה לה משעמם, פתחה תטלפון ואמרה, משעמם, משעמם למי אני יתקשר?, אוווווו, הנה אתה, אני יתקשר אליך שזה אליי, מדברת איתי 17 דקות, פעם אחת 13 דקות ועוד הרבה שיחות די ארוכות ולפעמים קצרות,חשבתי שהיה לה סיבה להתקשר, אולי לבטל פגישה, או משהוא אבל זה לא היה זה. מבזבזת שיחות ועל סתם. אני לא יסלח לעצמי, שלא אמרתי לה מזמן להיפרד, אם הייתי ניפרד לפני שנתיים היה די קל, אבל השנה הזאת די שונה, היא גרמה לי להיות די תלוי בה, לא מפסיק לחשוב עליה.חשוב לציין שאני תמיד האחרון אצלה בתור, מה שנראה לי מוזר. ביום ההולדת שלי שמתי לב שאני הייתי אחרון בתור, ומשם היא זזה לבית.היום הולדת הייתה בהפתעה. היא עשתה לי הכול בהפתעהההההההההההה. מה לעשות?, איך מתמודדים עם זה?, והאם אפשר לשמור על קשר גם אחרי זה, ובנסוף פגישות מדי פעם אחת ל....לדבר וכו'....אם אפשר מידע ופרטים?ומה מבחינה אתית וחוקית? היא הביאה לי מתנה ליום ההולדת, די מזמן, מתנה די יקרה ששווה אולי ליום עבודה של פסיכולוג.(המתנה שווה יותר מ300 ש"ח)= לפחות ליום עבודה של חלק מהמפסיכולוגים. רציתי להביא לה מתנה לחג, רק פחדתי, שהיא לא תעיף אותי החוצה עם המתנה(בצחוק), האם מקובל להביא למטפל מתנה?, איזה שאני רוצה(לא להגזים) באיזה סכום שאני רוצה?אל תשכחו שהיא הביאה לי מתנה יקרת ערך ועוד בלי הסכמה מצידי ובהפתעה.והאם לחגוג לה יום הולדת כמו שהיא חגגה לי?זה אפשרי?, היא לא שאלה אותי, אם אני מסכים שהיא תיתן לי מתנה, האם אני יכול לחגוג לה יום הולדת ולהביא לה כרטיס ברכה?וכמובן לקנות איזושהיא מתנה שאני ירצה?ובאיזה סכום שאני ירצה?ומה מבחינתה זה יהיה בסדר?כמו שלי זה היה בסדר? ואותו דבר בקשר לחגים? האם אני יכול בפרידה להביא לה מתנה וכרטיס ברכה?ובנוסף מה הייתם מציעים לתת לה למתנה?גם לפרידה וגם ליום הולדת ולחגים? האם לה זה קשה להיפרד גם? מה עשיתי לעצמי , איזה טיפש אני.................האם נוכל לשמור על קשר, ולהיפגש מדי פעם?ומה מבחינה אתית וחוקית?

שלום דניאל, אתה מעלה סוגיה מוכרת ולא פשוטה, הנוגעת לקשר הכל כך מורכב שבין הפסיכולוג/ית למטופל. ככל הנוגע לאתיקה, התכתיב הוא לשים את טובת המטופל מעל לכל, ולא לנצל אותו (ואת כמיהותיו) לסיפוק צרכיו של המטפל. יחסי מין הם בכל מקרה מחוץ לתחום, והם מהווים ניצול חמור, גם אם המטופל מסכים ואפילו רוצה בכך. כשזה נוגע למתנות, הגבולות מעט גמישים יותר, ותלויים בעמדתו וגישתו של המטפל הספציפי. אני חושבת שאחרי חמש שנים בטיפול, הקושי להיפרד בהחלט טבעי. לקראת פרידה, מטופלים רבים חשים חרדה, נזקקות וחוסר אונים. לפעמים, כמו שאתה מתאר, ניכרת אפילו נסיגה במצב הנפשי, וחזרה זמנית של סימפטומים. ברוב המקרים, בעיקר אם הטיפול היה מקצועי ומיטיב, מצליח המטופל להתגבר על משבר הפרידה, ולחזור לתפקוד טוב. אם אתה חושב שהדיכאון שלך פעיל ודורש התערבות פסיכיאטרית, פנה לפסיכיאטר וטפל בזה. תרופות נוגדות דיכאון אינן אמורות למנוע ממך רישיון נהיגה או לפטור אותך משירות צבאי. בברכה ליאת