איך להתייחס לשיחות על גודל של ילד נמוך מאד

בני בן 3.5 ילד שמח וטוב לב, חכם מאד, עם לא מעט בטחון עצמי ונדמה לי שהערכה עצמית די גבוהה. הוא קטן מאד לגילו, הרבה מתחת לכל האחוזונים, עקב בעיות אכילה מינקות, שבהקשר זה הוא בטיפול ובמעקב. לאחרונה החל המון לדבר על גודל וגובה. אני יודע שהוא כבר ער לזה שהוא קטן פיסית מהילדים שמסביבו. בינתיים הוא פותר הכל בדמיון. לעתים קרובות הוא יגיד פתאום "בוא נמדוד גובה" ואז הוא יעמוד לידי לשתי שניות ויגיד "אה, אנחנו באותו גובה". בכל מיני הזדמנויות, הרבה פעמים ביום, יספר איך הוא מגיע לכל מיני דברים כי הוא גבוה, ואיך הוא גדול וחזק כי הוא אוכל (והוא ממש לא אוכל, הוא יכל לספר שהוא גדול וחזק כי אכל פלפל, כשמדובר ברצועת פלפל לפני חודש). הקיצר, בינתיים הדמיון פותר הכל. עד כה אני זורם איתו ומתלהב גם מגודלו וגובהו - אבל אני כל הזמן בדילמה אם זה הדבר הנכון, ומה לעשות עם הידיעה שזה לא יעזור לתמיד. כבר פעמיים-שלוש אמרי לי שילד כזה או אחר אמר לו שהוא קטן, ואני לא כ"כ יודע איך להגיב לזה, ומה הדבר שיעזור לו הכי כשיתחיל לקבל יותר הערות כאלה מסביבת הילדים.

שלום רונן. ילדך הגיע לשלב שהוא מתחיל להיות מודע לעצמו ביחס לסביבתו, כלומר לבני גילו. אני חושבת שנכון לזרום איתו כרגע מכיוון שהוא בוחר להתמודד עם גובהו ע"י התמודדות איתך ההורה אשר בכל מצב תקבל אותו כפי שהוא. נוסף לכך הייתי מנסה לדבר איתו על כך שכולנו שונים במידה זו או אחרת. אחד הוא נמוך ואחד הוא גבוה, אחד עם שיער בלונדיני ואחר עם שער כהה. אחד שמן ואחד רזה. אין זה חשוב איך אנחנו נראים כולנו ילדים וכולנו בני אדם ומה שחשוב באמת זה מי אנחנו. לא הייתי מרבה באופן קיצוני להתיחס לגובהו וגם לא "מגדילה" אותו. הילד יודע שהוא נמוך וזה שתגיד לו שהוא מאוד גבה זה קצת מנוגד למה שהוא רואה סביבו, כל הילדים עדיין יותר גבוהים ממנו. עזור לו לקבל את עצמו כפי שהוא ואז גם אחרים יקבלו אותו כפי שהוא ללא התיחסות לגובהו. שתיהיה שנה טובה אריאלה זמיר מנחת הורים ומיעצת לגיל הרך

אני לא "מגדיל" אותו ומשבח את גובהו וכו'. זה אכן היה עשוי להיות די טיפשי. אלא שכשהוא אמור שאנחנו באותו גובה, או שהוא הכי גבוה וכו', אני אומר נכון, ואכן ההתלבטות היתה אם נכון לנהוג כך. אני הולך בעקבותיו בעניין זה, בינתיים הוא זה שיוזם לדבר באופן שמנוגד למה שהוא רואה סביבו, ובאמת הדילמה היא עד כמה "להורידו לקרקע המציאות".

שלום רונן, לא ציינת איזו בעיית אכילה הייתה לבנך בינקות, ועד כמה בעיה זו הדאיגה אתכם, ההורים. לתחושתי, ממדיו הקטנים (FTT?) מדאיגים אתכם כרגע יותר מאשר אותו, ואולי הדיבור על כך איתך אינו מקרי. האם אתם מודדים אותו לעיתים קרובות? האם ממדיו מעוררים אצלכם סוג של תחושות אשמה? דאגה? חרדה? האם הצמיחה שלו משמחת אתכם במיוחד? לטעמי, כל השאלות הללו חשובות, ויכולות לרמוז על סוג של עיסוק יתר בבית בנושא המשקל, הגובה וכמויות האוכל שלו, שאולי מכניסות 'רעש' מיותר ומסדירות את התקשורת המשפחתית. לדעתי, כשהוא מציע לפתע "בוא נמדוד גובה", מוטב להגיד שאת זה יעשו במרפאה, וליזום פעילות מהנה אחרת, שאינה קשורה לנושא. אני מסייגת את דברי אלה, ומכירה בכך שאינני מודעת לתמונה המלאה. הדברים נאמרים מתוך ניסיון להאיר נקודה נוספת שלא עלתה בדברי קודמי. אם אינך מתחבר - אז לא :-)) בשמחות ליאת

שלום ליאת, ותודה על ההתיחסות, תשובותיי - בעיות האכילה הן התנהגותיות, אין רקע רפואי, והן מסביבות גיל שנה ונמשכות עד היום, ובקצרה הן פשוט אי אכילה כמעט מוחלטת. 2-3 ביסים בארוחה, כשרב הקלוריות מבקבוקי שוקו וחלב מועשרים בבוקר ובלילה. אני לא יכול לבטל את ההשערות שלך שיש עיסוק יתר בנושא, אבל אני חושב שאנחנו משתדלים שלא. לעולם לא מדדנו בבית לא גובה ולא משקל, ולא היינו חושבים לעשות זאת, בדיוק מהסיבה הזאת. הוא נמדד במרפאה פעם בשלושה חודשים. הוא לא מבקש "למדוד גובה", וכאמור מעולם לא עשינו את זה בבית אז לא נראה לי שזה בתודעה, מה שהוא אומר זה "בוא נראה מי יותר גבוה" ואז נעמד לידי, מתיישר ומכריז שהוא יותר גבוה, ומשחקים מעין אלה. הוא ילד עשיר בדמיון בלי סוף, ואין לי ספק שהוא מודע לזה שזה אחד ממשחקי הדמיון שלו. ולבסוף לשאלתך - אכן יש תחושה של אולי אשמה אולי חרדה סביב עניין הגובה, מתוך המחשבה שלא לעולם הדמיון יוכל לפצות על המציאות, וכבר מדי פעם אמר לנו שילד כזה או אחר אמר לו שהוא קטן ונראה לי שזה מעציב אותו, והמחשבה איך להבנות את הדברים כך שיהיה לו כמה שפחות קשה עם זה בעתיד.