בת 2.9 שנים- תלות באמא

שלום ביתי בת 2.9 ויש לי הרגשה שהיא תלויה בי יותר מן הרגיל היא לא מוכנה שאף אחד יוציא אותה וישים אותה בגן מלבדי( לא סבא וסבתא ולא בעלי) ברמה שאם היא שומעת שאבא שלה לוקח אותה בבוקר היא מתחילה לבכות ולצרוח ללא הפסקה ואנחנו צרכים לוותר על הרעיון ובמידה ואין ברירה ואני לא יכולה לקחת אותה הדבר לוקח שעה וגם זה כרוך בבכי צרחות והפעלת כוח מצדה כמו כן איך שהיא רואה אותו בגן שהוא בא לקחת אותה היא מתחילה לצרוח ולבכות ללא הפסקה שהיא רוצה את אמא הדבר לא היה ככה והקשר בינהם הוא טוב כמו כן מדובר על תקופה של שלושה חודשים שאני לקחתי אותה רצוף ובחודש האחרון אנחנו מנסים שבעלי יקח אותה בחלק מהפעמים. אשמח לדעת מה לעשות מה להגיד לה (היא הבכורה ויש לה אחות בת שנה וחמש ויש יחסי קנאה- כמו כן היא גם לא מוכנה שמישהו אחר חוץ ממני יקח את הקטנה

שלום אור, זה לא מאד נדיר למצוא ילדים המעדיפים בשלב זה או אחר בילדותם את אחד ההורים, בדר"כ את האם (המטפלת העיקרית). התלות או ההעדפה הופכים פתולוגיים כאשר הם קיצוניים, נמשכים זמן רב, וגוררים רווחים משניים כמו קואליציה לא בריאה עם ההורה האחד, שמפרה את האיזון המשפחתי כולו. במקרים קיצוניים אלה, אנחנו נוטים לחשוב כי גם אצל ההורה קיימת חרדת פרידה לא מודעת, עד כי הוא מתקשה לשחרר בעצמו את הסימביוזה עם הילד. כרגע, הדברים בהחלט נראים כניתנים להתמודדות ושינוי, בעיקר אם לא תתנו משקל גדול כ"כ לבכי ולצעקות. תוכלו להגיב בשקט ולומר "אנחנו יודעים שאת רוצה את אמא עכשיו, אבל כרגע אבא פה, והוא זה שיקח אותך". כך אתם משדרים מסר מתקף ומכיל, ובו בזמן לא מאפשרים לה לנהל אתכם באמצעות התקפי זעם או בכי. השתדלו להימנע מניסיונות לרצות אותה או לחבב עליה את אבא באופן מלאכותי. אני מאמינה שככל שהוא יהיה דמות מעורבת ופעילה יותר בחייה, כך הקשר ביניהם יתחזק ויתחמם באופן טבעי. בהצלחה ליאת