ילד בן 3

שלום רב, בני בן 3, השנה נכנס לגן עירוני (טרום חובה), לפני כן היה במשפחתון מגיל שנה וחצי. בני אקטיבי מאוד, לא מסוגל לשבת הרבה זמן,בעיקר אם משעמם לו או שפשוט נושא לא מעניין אותו. בנוסף לכך אינו דובר עברית (בגן אין אף אחד דובר רוסית חוץ ממנו), אז כמעט כל המפגשים בגן לא יכולים לעניין אותו (למרות זאת, ב"שעה חופשית" יכול לשבת חצי שעה ולגזור משהו או לצבוע). בתחילת שנת לימודים הגננת , כנראה כדי שלא יפריע לה, בכל המפגשים היתה מוציאה אותו יחד עם סעיית לחצר ובעצם נתנה לו לעשות מה שבא לו. כיום המצב הוא כזה שבני משתולל בגן ולא מוכן להקשיב לאף אחד, לפעמים מרביץ לילדים אחרים, אך לדברי הגננת לפני שמרביץ אומר משהו לילדים ברוסית. בנוסף לכך כל חצי שעה רץ לעשות פיפי. לגן הולך ללא שום בעיה למרות שלדברי הגננת עדיין לא התחבר עם אף ילד. בפגישה עם הגננת הדגשתי כמה פעמים שבני צריך גבולות ברורות ולמרות הגבולות בכל זאת תמיד יחפש איך "להפרץ החוצה". כיום, חודש וחצי אחרי תחילת הגן הגננת רומזת כי בני ככל הנראה היפראקטיבי ולדעתה חייבים לערב "גורם שלישי", לדברי הגננת הוא צריך עזרה עקב אי שקט וחוסר יכולת להסתדר עם גירויים רבים שישנם בגן. יחד עם זאת, בבית הוא ילד הכי מתוק והכי טוב, מתנהג בצורה טובה מאוד, עושה כל מה שמבקשים ואין שום בעיה עם הפיפי או אלימות, וגם אם בטעות נתן מכה קטנטנה ישר מבקש סליחה ומלטף. יש לו סדר יום קבוע, נרדם ב 20:30, לפני זה יש לנו חצי שעה של קריאת ספר, יושן טוב בלילה, בצהריים יושן לפחות שעה וחצי, ז"א יושן לפחות 12 שעות ביום, אוכל טוב. השאלה שלי היא האם אפשר לקבוע משהו עכשיו, כשהילד עדיין בתקופת הסתגלות לגן החדש, האם באמת יש לו בעיה ואני לא רואה אותה (חוץ מבעיות הסתגלות)? האם ילד כזה נשמע לך כילד עם בעיות התנהגות חמורות, ילד היפראקטיבי? האם בשלב הזה אנחנו באמת צריכים לערב גורם שלישי?

שלום אנסטסיה, ההגדרה של "היפר-אקטיביות" היא הגדרה יחסית, הנשענת על דיווח חיצוני של מי שצופה בילד לאורך היום. מאחר וקשה להגדיר 'נורמה' חד משמעית בתחום זה, התוצאה תלויה פעמים רבות באדם שאותו שואלים. ובכל זאת, לגננות יש יתרון מסוים באבחון סוגים של חריגות, בהיותן חשופות לקבוצת ילדים גדולה, המספקת הזדמנות נוחה להשוואה. בנוסף, בגן הילדים נחשפים למגוון גדול של פעילויות (קוגניטיביות, חברתיות ומוטוריות), המזמנות לילד התמודדויות עם דרגות שונות של תסכול. כשהוא נמצא בחיק משפחתו, הילד עטוף באהבה ותשומת לב, הוא נמצא במוקד ההתעניינות, לא צריך להמתין בתור, להתאפק או לדחות סיפוקים כמו בגן. קל יותר להיות ילד "הכי מתוק והכי טוב", כמו שאת אומרת, וגם אם הוא מכה (גם מכה קטנטנה היא מכה, ורצוי לא לגלות סלחנות למרות בקשת סליחה), בני המשפחה האוהבים מצליחים להכיל זאת. קשה ומאד לא מקצועי לאבחן ילד מרחוק, אך גם מבלי להיכנס להגדרות, ברור שמדובר בילד אנרגטי, המתמודד עם קשיי שפה ורמת תסכול גבוהה. גם אם לא מדובר בקושי ממקור אורגני, אני חושבת שאותו 'גורם שלישי' (פסיכולוג ילדים למשל) יכול לסייע לכם להבין מה עובר על הילד שלכם, ולהדריך אתכם כיצד להגיב להתנהגותו בבית, כדי שלא יהיו פערים גדולים בין הבית לגן. כדי להרוויח הדרכה מפסיכולוג לא חייבים להיות עם הפרעת התנהגות חמורה או ליקוי התפתחותי. פסיכולוגים מנוסים יכולים להועיל מאד גם במקרים של בעיית גבולות או פינוק-יתר, שיכולים לתת תמונה די דומה. בעיני, שווה להתייעץ ולהירגע. בהצלחה ליאת