ילדה בת 4.5- התקפי זעם (ארוך)

שלום, יש לי ילדה בת 4.5 עם הרבה ביטחון עצמי, חברותית וחכמה ביותר. הקושי העיקרי איתה זה מצבי רוח מישתנים בזמנים קצרים, בעיקר בא לידי ביטוי כשלא מקבלת משהו שרוצה ובייחוד איתנו- ההורים. היא יכולה להתנהג בצורה נהדרת ואז כשלא אסכים למשהו שתבקש,תתחיל להתחצף, להגיד שאני מגעילה/ שהיא לא חברה שלי ולעיתים זה אף עשוי להגיע לכדי זה שתרביץ לי. כשמדברת לא יפה אני מתעלמת, וכשמכה, אני בד"כ עוברת לחדר אחר וסוגרת את הדלת. הבעיה העיקרית היא התכיפות של העניין וזה שהיא בעצם לא לומדת להשתלט על זה. לאחר שכבר נרגעת מבקשת סליחה ומבטיחה שזה לא יישנה... אני כבר ממש מיואשת- יש לציין שיש לה אחות קטנה בת 1.7 חודשים (שלומדת ממנה חלק מדפוסי ההתנהגות הללו)וכמו כן אני בהריון מתקדם. עד לידת אחותה,היא היתה מרכז העניינים בחיק המישפחה וכמובן שתשומת הלב מתחלקת כעת וזה דבר שגורם לה לקשיים. בזמן האחרון גם אומרת שלא רוצה לגור איתנו בבית ורוצה ללכת לגור אצל הדודים שלה וגם לפעמים אומרת שהיתה רוצה להיות תינוקת.... כיצד ניתן להגיב למעשיה? האם לאחר שהתנהגה לא יפה יש לקחת "זמן הצטננות" או שישר לסלוח לה? ההתנהגויות שלה החריפו בזמן האחרון אבל מאז ומתמיד (עוד לפני שהיתה לה אחות) היתה נתונה למצבי רוח והיתה בהחלט "מאתגרת". האם יש צורך להיפגש עם פסיכולוג? בתודה מראש!

שלום דנית, כיום, אנחנו כבר יודעים שליכולת הוויסות הרגשי אצל ילדים יש מרכיב ביולוגי מולד. על הטמפרמנט המולד פועלת הסביבה, וכך למעשה נוצרים דפוסי התנהגות אופייניים, המתגבשים בסופו של דבר ל'אישיות'. אין ספק שילד סוער מבחינה רגשית מאתגר מאד את הוריו, שעלולים להתקשות במתן מענה מותאם ומדוייק לצרכיו, מה שיוצר באופן מעגלי תסכול וזעם אצל הילד, ותחושות חוסר אונים אצל הוריו. הבשורה הטובה היא, שאפשר - בכל גיל - ללמוד לזהות את הדפוסים הבעייתיים, ולפעול מולם ביעילות. התנגשות של רצונות מתרחשת בכל בית, ועם כל ילד. כדי שילד ילמד להגיב בצורה מאורגנת ומווסתת, ולא יתפרץ בזעם, יש לאמן אותו בהדרגה, מגיל צעיר, להתמודד עם אכזבה ותסכול. במקרה שלכם, אם אתם מגיעים למצב שהיא מכה אתכם, זה לא טוב, ונראה שהיכולת שלה בתחום זה מוגבלת. עליך לעצור אותה *לפני* שהיא מרביצה, ולהרחיק אותה או את עצמך כפי שאת עושה. העובדה שנולדה ותיוולד לה אחות אינה מעלה או מורידה בכל הנוגע לתגובות שלכם להתפרצות. את ההתחשבות בה וברגשותיה תוכלו להביע בזמנים אחרים, להקדיש לה שפע תשומת לב ואהבה, אך אין לאפשר 'הנחות' מול התנהגות אלימה. כפי שציינתי כאן בעבר, בקשות סליחה של ילדים הן דבר נחמד, אך אין בהן כדי לשקף הבנה עמוקה של עקרונות מוסר, אלא דרך מהירה לקבל 'חנינה' על התנהגות לא ראויה. כמובן שתמיד נסלח לילדינו, ולא ניטור להם טינה על התנהגותם. אלא שמוטב לעשות זאת אחרי שטיפלנו בהתנהגות הבעייתית, ועשינו הכל כדי שהיא לא תישנה. אני חושבת שתוכלו להפיק תועלת רבה מפגישה או שתיים של הדרכת הורים טובה, שתסייע לך לפעול ביעילות מול התקפי הזעם. בהצלחה ליאת