הרסתי את הכל. לא מוכנה לוותר עליו

שלום רב, סליחה על אריכות הדברים אך אני חייבת לתת לך תמונה מלאה ככל האפשר. התחלתי לפני 3 חודשים קשר עם בחור שגר בחול. אני בת 31 . הוא בן 36. הכל התקדם ממש מדהים נהננו כל כך ביחד והצלחנו לשמר הכל למרות המרחק בזכות הידיעה שאני עוברת לגור לידו בקרוב (בלי קשר אליו זה בתכנון). לפני כמה ימים עשינו שיחה ושיתפתי אותו בפחדים שלי שיעזוב אותי אחרי הסקס ( כי לא שכבנו עדיין. ההכרות בחול הייתה קצרה מידי). וכו והוא ממש עזר לי כדי שלא תהיה לי סיבה לפחד וסיכמנו שאם מישהו מאיתנו מרגיש אי נוחות לגבי משהו בקשר פשןט עושים שוב שיחה ולא נעלמים ומתרחקים בלי להגיד כלום. יותר מזה הוא אמר: "כמו שאני מכיר את עצמי את מוצאת חן בעיני ויש בך משהו מיוחד שאף אחת אחרת לא נותנת לי. גם בתענוג וגם באישיות המקסימה שלך. וכמו שאני מכיר את עצמי זה לא נתון שישתנה ולכן אין סיבה שאקום ואעזוב" רק אציין כאן שנהגנו לקיים סקס וירטואלי במשך כל התקופה בסופש האחרון עשינו הרבה סקס וירטואלי בכל הסוף שבוע. ואפילו פעם ראשונה שהשתנה משהו בקשר והוא הרים אליי טלפון ( עד אז רק התכתבנו) הוא יזם סוף סוף והייתי בעננים. עד אותו סופש היינו מדברים בערך פעמיים בשבוע. היו שבועות שגם נתתמ לו שקט ולא דיברנו. בשיחה האחרונה של יום שבת הרגשתי ממנו שהוא מאותת לי שהוא מתרחק. הוא לא אמר כלום בפרוש ולכן הרגשתי שהוא מנסה לנפנף אותי מבלי לקחת אחריות ומבלי להיות כנה וישיר. שאלתי אותו ולקח הרבה מאוד הודעות עד שהוא "הודה" בזה שהוא צריך להיות לבד והןא צריך שקט ממני לפחות לשבועיים. ההסבר הזה הגיע אחרי שהייתי צריכה לחלוב אותו בסמסים על מה לעזעזל קרה. הזכרתי לו שסיכמנו שנדבר ולא נתרחק סתם ככה. אבל מאחר והוא הודיע שהוא לוקח פסק זמן הוא הרשה לעצמו לא לענות לי יותר. וציפה שאכבד את זה וזהו. הייתי כולי נסערת והכל בדמעות הסטריות פשוט התחננתי בפניו שיענה לטלפון ונדבר 5 דק כמו 2 אנשים בוגרים. כתבתי לו שכמו שהוט מבקש שאכבד את בקשתו ובודאי שאכבד שכך יכבד גם את בקשתי ורגשותיי לשוחח כמו אנשים בוגרים שיחה קצרה כדי להבין מה קורה פה. אבל שום כלום סינן אותי לחלוטין. רק אציין שמוזר בעיניי צורך בפסק זמן כשהמערכת יחסים גם ככה מנוהלת ממרחקים!. ספייס ממה? מסמסים של פעמיים עד 3 בשבוע?? לא יכולתי להפסיק כי הייתי בסערת רגשות ואז בערב אחרי יום של ייסורים קיבלתי הודעה: " זוהי פרידה, שיהיו לך המשך חיים טובים" הרגשתי באותו רגע מושפלת ומרומה. כל מה שפחדתי ממנו בדיוק קרה. והרי רק כמה ימים קןדם דיברנו והסכמנו על הכל. מיותר לציין שהייתי מכבדת את בקשתו לשקט אפילו ליותר משבועיים אלא שהוא לא כיבד את בקשתי ההגיונית לשיחת טלפון של 5 דק. באותו רגע חרב עליי עולמי. כבר הבנתי שאין יותר מה להפסיד כי זה נגמר וכל מה שרציתי זה שהוא יחווה ולו מעט מהסבל שאני חווה. שלחתי לו הודעות די תוקפניות... שמאחלות לו את כל הרע שבעולם כולל שיחטוף מחלות מהזונות שהוא מזיין ושלא יצחליח להנות מזה וכתבתי לו שהלוואי ויקרה לו משהו רע כי הוא בן אדם רע שניצל אהבה תמימה של בחורה ואני לא מסוגלת לאחל לו " חיים טובים" כי לא מגיע לו ואני שונאת אותו. המשכתי והמשכתי ולא יכולתי לשלוט ברגשות שהציפו אותי. הוא מיד חסם אותי מכל מקום אפשרי. אלא שמיד אחרי שסיים לחסום אותי הוא התקשר. לא עניתי. והוא התקשר שוב והשאיר הודעה :" הי, זה אני, לא רציתי לפגוע בך להכעיס אותך ואם נפגעת אני מתנצל. אני מקווה שנוכל להסתדר אז אם בא לך שלחי לי סמס או כל דבר אחר." אגב הייתי גם בשלב הזה חסומה מלמד בטלפון עצמו. לא רציתי לענות מיד כי הייתה לי הרגשה שבן לילה הוא עלול להתהפך שוב כפי שבעצם קרה-הסיבה שהביאה לריב הזה. לכן החלטתי שבבוקר אשלח לו הודעה ולפי זה אדע אם ההודעה שהשאיר עדיין בתוקף. היה לי מוזר מאוד תוכן ההודעה שהשאיר בלילה כי כפי שכתבתי לא חסכתי בהודעות נעצה מליבי השבור. אז מדוע הוא פתאום מבקש סליחה ונשמע כל כך רגוע ועוד אחרי שחסם אותי בגלל ההודעות שקיבל? בהוקר שלחתי לו הודעה:" האם זה היית אתה שהשאיר הודעה?" הוא כתב לי שכן ושאתקשר מתי שנח לי. אז התקשרתי. ואז פתאום נשמעה שיחה אחרת, אולי באשמתי כי ברגע ששמעתי את ההודעה מיד סלחתי. בלי לשמוע בכלל את תוכן השיחה האמיתית. כלומר נקודת הפתיחה בשיחה הייתה שאני כבר סלחתי. וכך נוצרה שיחה הפוכה: אם בהודעה הוא התנצל שפגע בי ואמר שבטוח נוכל להסתדר השיחה כולה הייתה הטחת האשמה על כך שההודעות ששלחתי לו הן אלו שחרבו את האמון שלו בי ואני זו שהרסה את כל מה שהיה בינינו והוא עכשיו עם לב שבור ולא מסוגל להיות עם אף אחד. לא מסוגל לבטוח בי. וזו הסיבה שהוא נפרד ממני. הכל מבחינתו הייתה פרשנות שלי ואני נפגעתי מכלום אלא שהוא לעומת זאת נפגע מדברים שבאמת עשיתי- מההודעות. אני רק אדגיש שכשהוא כתב לי "אני נפרד ממך, כל טוב" זה היה הרבה לפני ששלחתי לו הודעות תוקפניות כאלו או אחרות. ההודעות שלי היו תולדה של הודעת הפרידה הזו ושל מסכת העינויים מהיום כולו, כשכבר הבנתי שלא נותר לי כלום מלבד לפרוק הכל וללכת. במשך כל השיחה התנצלתי וניסיתי להסביר מהיכן זה בה. ושאני לא באמת מאחלת לו רע אלא זה בא מהמקום בו הלב שלי היה כל כך שבור שרציתי שהוא ירגיש כפי שהוא גרם לי. אמרתי שאני לוקחת אחריות על איך שגרמתי לו להרגיש ולכן מאחריותי להוכיח לו אחרת. ביקשתי צאנס נוסף ושלא נהרוס את כל הכיף שבנינו. הוא גם אמר שהוא כבר לא נמשך אליי רק בגלל זה. הוא לא מכיר אותי ומפחיד אותו לחשוב אפילו על לשתות כוס קפה איתי. הוא אמר שהוא לא מסוגל לסמוך עליי למרות כל הכיף שהיה לו איתי. ולמרות שהוא יודע שאני בן אדם טוב. הוא לא מדמיין שאדם כזה שכתב לו הודעות כאלו ייגע בגוף שלו. ובכלל לסמוך עליי או להימשך אליי. וזאת למרות שהוא כן נהנה איתי מאוד והרגיש שאני נותנת לו משהו מיוחד. והוא גם הסכים עם זה בשיחה. המשכתי להתחנן שייתן לי הזדמנות לתקן ולהוכיח לו שאני יודעת גם אחרת. לרגע הוא כבר כמעט קבע איתי. הוא הסכים להקדיש לי חצי שעה ולא דקה מעבר . אבל שלא אגע בו.הסכמתי. אך כשהבנתי שזה נועד כדי לתת לי הזדמנות נוספת להתנצל ולא הזדמנות לדף חדש ויתרתי. היו רגעים בשיחה שהיו טובים יותר וניזכרנו בדברים טובים בקשר שגרמו לשנינו לצחוק בשיחה הקשה הזו והיו רגעים ששוב הוא פשוט לא היה מסוגל. היה רגע שהוא אמר לי:"לא אכפת לי מהרגשות שלך. אכפת לי רק מהרגשות הקשים שלי". זה היה לי מוזר כי בהודעה הקולית הוא הרי התנצל אז איך פתאום לא אכפת לו? הוא סיפר לי שזו בדיוק הסיבה שבגללה הוא לא רוצה יותר מערכות יחסים כי תמיד האישה פוגעת בו כל כך. ואז לפי הדברים שהוא אמר הסברתי לו שהוא משליך עליי חלק מפגיעות העבר שלא קשורות למה שכתבתי בכלל. אמרתי לו שאני אוהבת אותו והוא יקר לי ואני לא מתכוונת לוותר עליו ולהרים ידיים. הוא אמר שהוא צריך זמן ואולי כן נוכל להיפגש ואולי לא. אולי נהיה סתם חברים ואולי הוא יחליט שהוא לא מסוגל לשמוע ממני. כל רגע הוא אמר משהו אחר. היו רגעים שאמר לי לשכוח ממני והיו רגעים שהרגשתי שזה בסימן שאלה. הרוח שינתה כיוון בכל רגע. אך השיחה נערכה קרוב לשעתיים. אני פשוט מרגישה שהרסתי הכל במו ידיי , שפירשתי לא נכון מה שהוא התכוון ושבגלל זה הפסדתי אותו. אני יודעת שהזמן היא תרופה. אבל האם הזמן הזה לא עלול רק להראות לו כמה טוב לו יותר בלעדיי במקום להפך? הזמן עלול לגרום לכך שחברים שלו יחזקו את זה שהוא העיף אותי ומה הוא צריך אותי בכלל...לא? גם המערכת יחסים בינינו הייתה כל כך טרייה וקצרה שהזמן עלול רק להרגיל אותו למצב שהיה לפני שנפגשנו. יש לו יומולדת שבוע הבא. אולי יש לך רעיון להפתעה שאני יכולה לעשות לו? אני באמת מוכנה לעשות הכל בשבילו. לקום ולטוס אליו למרות שאני רק יודעת באיזה עיר גר והיכן עובד ולא את הכתובת שלו. אני מרגישה אשמה. אני מוכנה לעשות לו הפתעה ביומולדת. לסוע אליו לשלוח לו משהו מרגש. כל דבר. ובכלל מה לעשות? איך לגרום לו לתת לי צאנס שמגיע לי? הייתי באמת טובה אליו והייתה מעידה. כי היה לי קשה. אבל אני אוהבת אותו ולא רוצה לוותר. אמרתי לו את זה אבל זה לא הזיז לו. איך אפשר לעורר את היצר המיני שמשך אותו אליי כל כך? אני באמת מוכנה להכל- כולל לשלוח לו סרטון שלי.... אם זה מה שיעזור. באמת הכל! גם אמרתי לו: אני מוכנה לסקס לילה אחד איתו ושאחרי זה יעיף אותי לקיבינימט... אני יודעת שזה מזעזע אבל אני לא יכולה בלעדיו ואני באמת מוכנה לסקס בלבד איתו.... הוא הדבר הטוב ביותר שיכל לרצות אותי ואני הייתי מטומטמת... והרסתי הכל . מצד שני- נכון שכתבתי דברים מוגזמים ותוקפניים. אבל יש הבדל גדול בין מעשים לדיבורים. וקשה לי להבין איך אי אפשר להירגע. להבין שהייתה תאונה. שעברנו יום קשה. אנחנו 2 אנשים בוגרים (31 ו-36) מה? אי אפשר לקיים שיחה בוגרת על כוס קפה וללמוד מטעויות כדי שלא יקרו שוב ופשוט לנשום עמוק ולהמשיך הלאה? עובדה-הוא פגע בי ואני מוכנה לסלוח ככה. רק כי הוא יקר לי. אמרתי לו את זה. אבל הרגשות שלי לא מעניינים אותו. מה עושים? בבקשה תעזרי לי. אני מוכנה לעשות הכל כולל להיות הכי זולה וזנותית חוץ מדבר אחד: לוותר עליו.

פונה יקרה, הדבר היחיד שאת זקוקה לו, ואולי לא יהיה לך כלל נעים לשמוע, לצאת מן הסרט בו את חיה ולנחות במציאות. במציאות בני אדם יוצרים קשרים באופן פיזי של נוכחות הדדית האחד עם השני. נכון הוא שלעתים מקדימה את ההיכרות במציאות תכתובת אינטרנטית או מס' שיחות טלפון, אך בעיקרו של דבר ללא קיום מפגש אנושי במציאות הפיזית, הרי שכל חוויה של קשר במקרה זה הינה פנטזיה אישית פנימית. או במילים אחרות - מעולם לא אירע דבר ביניכם, ומעולם לא קרו הדברים. התכתבת עם מישהו באינטרנט, עשיתם סקס וירטואלי ופיתחת לך חיים שלמים בדמיון סביב אדם שאינך מכירה כלל. כמה טוב שאינך יודעת את כתובתו, וכמה טוב שנמאס לו מכל העניין של "להשתגע באינטרנט" על ריק ולבנות לשניכם עולם וירטואלי דמיוני. כמובן שאת יכולה לחיות בלעדיו, שהרי זה בדיוק מה שעשית בזמן התכתובת איתו - חיית במציאות הפרקטית בלעדיו וחיית בדמיונך (כלומר במציאות הפנימית) יחד עם גיבור הפנטזיה. הצורך הדחוף כרגע הוא להתקרקע במציאות. אני יודעת שדבריי לא יהיו מקובלים עליך וגם לא נעימים. למה הוא צריך מישהי מארץ רחוקה, בלתי מושגת, במקום מישהי שהיא זמינה מבחינה גאוגרפית? כמובן שאותה שאלה רלוונטית גם לגביך. את באמת חושבת שבעזרת סקס ללילה אפשר לכבוש את לבו של גבר? אני מבינה את כאבך, עוגמת הנפש וחווית האובדן שלך. להערכתי מומלץ ביותר שתפני לטיפול פסיכולוגי ובהחלט יש אפשרות שיהיה צורך בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה על מנת להתגבר על המשבר הנוכחי. כל טוב ובהצלחה, אילנה