עזרה דחופה

היי, אני נשואה שנה וחצי מתוך 2.5של זוגיות. התחתנו אחרי שנה והיינו מאוד מאוד מאוהבים אני הייתי אחרי מערכת יחסים של 6 שנים (לא ממש אחרי כמעט שנתיים אחרי) ובחנתי הרבה את הזוגיות שלנו בעלי היה גבר שמח,דואג לעצמו בריאותית כלומר עושה פעילות גופנית- הוא עבד מהבית והיה יוצא (אפילו לבד) פעמיים בשבוע כדי להתאוורר- דבר שמאוד הערכתי ראיתי בזה כאחריות אישית על האושר שלו ועל החיים שלו הרגשתי שאני יכולה לסמוך עליו כי הוא דואג לעצמו כמו שאני דואגת לעצמי. ידעתי שהוא לא יהיה עשיר גדול אבל היה לו עסק שהוא ניהל כבר 8 שנים ויציבות עם זוגיות טובה זה הספיק לי. עוד לפני החתונה היינו מדברים על זה שהוא תמיד רצה לעשות במוזיקה ושזה מעיין חלום לא ממומש אצלו ואני כיוון שהייתי בזמנו רק בת 27 וסיימתי שני תארים (כלומר אחרי הלימודים) אמרתי לו שאין בעיה ובוא ננסה את הכיוון הזה שלא יחייה עם הספק- במשך שנה בעלי "עסק" במוזיקה העיסוק הזה כלל הפסקת עבודתו (כי צריך להשקיע את כול כולו במוזיקה) שיעורים פרטיים לפיתוח קול וכוונה לנסיעה ארוכה של כשנה לחו"ל בשביל באמת לנסות ולחוות עד הניסיון הזה עד הסוף. לאחר חצי שנה (כשרק אני עובדת בעבודה שאני שונאת ומחזיקה מתוך מחשבה על הנסיעה לחו"ל) התחלתי להתעצבן הוא לא ממש השקיע במוזיקה או לפחות לא הרגשתי ככה, כל פעם שהעלתי חששות כלכליות או בכלל לגבי העתיד הוא קטע אותי בטענה שאנחנו נוסעים לתקופה ואי אפשר לדעת מה יהיה שם אז אין מה לחשוב על מה יהיה וכו,. הייתי מאוד מתוסכלת מהרבה דברים תקופה ארוכה אבל כל הזמן זרקתי את הפתרון על ה"עגלה" הזאת של הנסיעה לחו"ל כאילו שם יהיה שונה שם יהיה אחרת וכו. בנוסף בעלי לקח ציפרלקס כבר 15 שנה, לאחר ההתלהבות של התקופה הראשונה והחתונה תדירות הסקס ביננו ירדה כמעט לאפס, הוא לא יזם בכלל, אני הייתי מתלוננת והוא טען שזה כנראה מהכדורים ושזה לא שלא בא לו עליי אלא לא בא לו בכלל וכשאנחנו בתוך זה אז הוא כן בעניין. לאחר אינספור שיחות בנושא שהברהתי לו שאני לא מרגישה שהוא נמשך אליי או נחשקת ולא משנה מה הרציונאל מאחורי זה הוא הציע להפסיק עם הכדורים- זה הגיע ממנו לחלוטין. הלכנו לפסיכיאטר שלו שהבהיר לנו כי הפסקת כדורים לאחר 15 /שנה זה תהליך ארוך של כחצי שנה ודורש הסתגלות וכך התחלנו את התהליך- בעלי ירד לחצי כדור במשך 3 חודשיים ולאחר מכן לרבע לעוד 3. בינתיים הגיע הזמן לנסיעה לחו"ל- עזבתי עם עבודתי, דאגנו לסידור לדירה ולכלב, בזבזנו כסף על כרטיסי טיסה לקחנו הלוואה למחייה ההתחלתית (אני הייתי אמורה לעבוד במכירות ולעשות הרבה כסף שם), טסנו לחו"ל נחתנו, עברו 4 שעות ואני רואה שבעלי לא בסדר לא בפוקס אחרי הפצרות חוזרות ונשנות וניסיונות להעביר לו את הלחץ הוא יושב מולי וטוען כי הנסיעה זה לא הדבר הנכון וכי הוא רוצה לחזור הבייתה והתחיל את החיים שלנו! מיותר לציין שאני הייתי מרוסקת מכל בחינה שהיא במיוחד שכול הכסף שלנו מהחתונה נעלם בשנה הזאת כי הייתה לנו רק הכנסה אחת ואני הנחתי שנחזיר את הכסף הזה בחו"ל, לאחר שבוע מהגיהינום חזרנו הבייתה. החזרה הבייתה הייתה מאוד קשה כעמט ולא תקשרנו במשך כמה שבועות עד שהוא התיישב מולי ואמר לי שאני חייבת טיפה לשחרר כי הוא מרגיש שלא אכפת לי ממנו בכלל וכשאנחנו במצב כזה הוא מרגיש שאין לו בשביל מה להתאמץ- שוב הבנתי אותו ועשיתי מאמץ לשחרר. אני מצאתי עבודה חדשה לבעלי (עצמאי שחוזר לשוק העבודה לאחר 10 שנים) לקח יותר זמן, לאחר חודש וחצי של חיפושים הוא נכנס לבאסה ומיני דיכאון שכמעט הכל התפוצץ אבל החזקתי את עצמי ותמכתי בו ונתני לו מוטיביציה ואמרתי לו שהוא יכול וכו וכו. בדצמבר האחרון הוא הפסיק לקחת את הכדורים (לאחר שהעלתי בפניו כי אולי זה לא הזמן הטוב ביותר). כמעט חודש אחרי ההפסקה הוא בא ואומר לי שהוא לא בסדר והוא בדכאון והכל שחור מבחינתו וכלום לא עושה לו טוב וכו כמובן שאני שוב בהלם לא יודעת מה לחשוב כבר, מנסה לתמוך בו בזמן שאנחנו לא שוכבים, לא יוצאים או מבלים כי לא בא לו, כלום לא בא לו למעשה. בעלי מצא עבודה טובה מאוד שהוא התחיל לפני כשבוע, כבר לפני שבועיים הייתה לנו שיחה ואמרתי לא שלא טוב לי וכו ושאולי נלך לטיפול והוא הציע שנחכה טיפה שאולי דברים ישתנה עם תחילת העבודה . אני כרגע במצב שאני מרגישה כי כל מה שהוא יעשה יהיה לא טוב מבחינתי, אני כועסת ומתוסכלת ועצובה מעבר להכל אני מרגישה כאילו אני לא אני, אני מרגישה שהחשק המיני שלי ירד בגלל כל נושא הסקס (ואני בן אדם מאוד מיני) אני מרגישה שאני פחות שמחה ובקיצור אני מרגישה שאיכשהוא מכל הניסיונות שלי לעשות אותו מאושר וכשלונותם כי "זה לא קשור אליי" אני הפכתי להיות הוא ולא בא לי לעשות איתו כלום, לא בא לי לעשות אותו מאושר אני מרגישה שהבן אדם שהתחתנתי איתו כבר ברובו לא שם אני מרגישה שאני אוהבת אותו ( נראה לי) ושאני לא ממש יודעת למה. אני לא מצליחה להפסיק לחשוב כמה לא טוב לי ולנסות לראות מה יהיה בחודשיים הקרובים, אני בחורה שהייתה מתרגשת מדברים והיה לי כיף לעשות ולחוות ואני מרגישה שכלום לא מרגש אותי יותר, הוא מדבר על ילדים ואני לא יכולה כרגע לדמיין את עצמי נכנסת להיריון בכלל- אין לי שום ביטחון בבן אדם ואני מרגישה שאני בנקודה שלא משנה מה הוא יעשה לא יהיה לי. אני לא יודעת אם הכל שחור כי רע לי אז הכל בהגזמה ודרמטי וכו אבל אני בתוך זה ולא מצליחה לצאת, אני מרגישה שאם אני אגיד לו שוב שאני רוצה שנלך לטיפול עכשיו שבוע אחרי שהוא התחיל לעבוד אני כאילו "חסרת סבלנות" שהוא כל הזמן אומר לי את זה ושאני לא נותנת צ'אנס אמיתי- יחד עם זאת רע לי! איך אני אמורה להתעלם מזה או לכבות את זה בראש שלי? בבקשה בבקשה תייעץ לי מה לעשות

פונה יקרה, את מתארת שפע של שינויים, הן אצל בעלך והן אצלך במרבית תחומי החיים - במשך תקופת היכרותכם או תקופת נישואיכם, העניין לא ברור. שינויי תעסוקה, שינויי ארץ, הפסקת תרופות נוגדות חרדה ודיכאון ואובדן תשוקה מינית של בן זוגך ולאחר מכן שלך. מאחר ולא נעשו מהלכים חד צדדיים בלי אישור בן הזוג, הרי יש לראות את שניכם שותפים לקבלת ההחלטות אודות שפע השינויים, כך ששניכם היה בכם צורך לשנות מצב קיים ולחפש את הטוב יותר במצב חדש שלא בהכרח הצדיק את עצמו. לא הייתי עסוקה כרגע בשיפוט מי מכם יציב יותר ומי פחות, אלא עסוקה בשאלה שבמצב הנוכחי, עם חלוף החלום אודות הפריחה שתתרחש בארץ אחרת, איבדת עניין בבעלך. לא בהכרח יש כרגע צורך למהר לטיפול זוגי, ובהחלט יש מקום לפניה אישית שלך לטיפול פסיכולוגי כדי לעשות סדר ברגשותיך ומחשבותיך ולסייע לך לקבל את ההחלטות היותר נכונות עבורך. זה הכל. כל טוב ובהצלחה, אילנה