מבולבלת

שלום. כיום אני בת 20 ויוצאת עם בחור שהכרתי עוד בגיל 15. הוא חולה במחלת ניוון שרירים תורשתית cmt במצב קל יחסית. הסובבים אותי מאוד לא מפרגנים לי על זה שאני יוצאת איתו. אני לא מאוהבת בו ולא נמשכת אליו במשך כל חמש השנים שאנחנו יחד. העניין הוא שהוא מאוהב בי עד מעל הראש. הוא תמיד דואג לי ותמיד עוזר לי בכל דבר שאני צריכה. תמיד שם בשבילי ולא חשוב במה מדובר אם זה כסף שחסר לי אם זה לקחת אותי למקומות שאין לי איך להגיע. הוא יעשה בשבילי כל דבר. עד כמה עצוב שזה נשמע, אני מאוד צריכה גבר כזה יש לי המון חסכים מהילדות, שנים בהן הייתי רעבה כי לא היה אוכל במקרר, אבא שקרן ולא אכפתי שיודע שאין אוכל במקרר, יש לו כסף בכיס, הוא רואה שאמא שלי מתחננת שיתן לה כסף לאוכל לשבת והוא משקר במצח נחושה שאין לו ואחר כך הולך לבזבז על בירה עם חברים. אני צריכה מישהו שאני אוכל לסמוך עליו ולדעת שהוא שם בשבילי. ואני מפחדת שאם אני אפרד ממנו (כי הכל חוץ מעניין הנתינה אומר להפרד ממנו) אני בחיים לא אמצא מישהו כזה. אני רואה היום במלא גברים העתק מדוייק של אבא שלי. זה מפחיד אותי עד כדי כך, שאני מוכנה לחיות עם מישהו חולה שאני לא אוהבת ולא נמשכת אליו בשביל זה. אני לא יודעת מה לעשות.

מיה היקרה, את מעלה בפניה מספר בעיות בהחלט מורכבות ולא פשוטות: 1. חמש שנים של היקשרות לבחור כאשר אין בך תשוקה אליו ואין בך אהבה כלפיו. 2. חולה בניוון שרירים כרוני במצב קל בשלב הנוכחי המעניק לך ללא גבול כהורה טוב, מגן, מזין ואכפתי, כאשר הקשר ביניכם אינו סימטרי לחלוטין - הוא הנותן המוחלט ואת המקבלת המוחלטת. 3. חוסר אמון שלך במין הגברי. קיימת בך תפישה עמוקה של חשדנות ואיבה כלפי גברים בהם את רואה העתק של אביך ואין את מעלה על הדעת שקיימים הרבה מאוד גברים שהם מתחשבים, מעניקים, עוזרים, תומכים ואוהבים, גם בלי שיהיו בעלי נכות פיזית כלשהי בדרגה זו או אחרת, אלא בריאים ושלמים בגופם ובנפשם. אני מבינה את הצורך שלך בפיצוי ובתחושה שיש שם מישהו בשבילך. צורך זה הוא אנושי ומובן אך לעניות דעתי אין זה נכון למלא צורך זה ממקום שאינו של יושר פנימי, כלומר בהיעדר אהבה ותשוקה לנותן. את חששותיך לגבי הגברים עליך לפתור באמצעות טיפול פסיכולוגי שאני מקווה שישנה בצורה מהותית את עמדתך כלפי הגברים, ושלא תהיה הולכת שולל או "ניצול" של אדם חולה ניוון שרירים המוכן לצאת מגדרו כדי להיות בחברתך. אין שום סיבה בעולם שתחיי את חייך ללא חוויה של אהבה ותשוקה. אלו הם חיים דלים, בלתי מספקים ולאורך זמן יעוררו בך מרמור רב. לבן זוגך שהוא חולה בניוון שרירים קל, מגיע בהחלט לחוות שהוא אהוב ונחשק בקשר זוגי. אין זה הוגן לדעתי למנוע ממנו את התחושות האנושיות הבסיסיות של היותו אהוב ונחשק. הרבה מאוד אנשים נכים, ואני מכירה די הרבה כאלו ממסגרת הטיפול, מוצאים לעצמם בנות זוג אוהבות, חושקות, הבוחרות מרצונן החופשי לחיות עם גבר נכה בשל מעלותיו האישיותיות הרגשיות והשכליות ולא רק בשל טובת ההנאה ה"פרקטית" שצומחת להן ממנו. קיצורו של דבר, נדמה לי שלכל אחד מכם מגיע משהו ראוי יותר אשר ייטיב איתו יותר ואני חוששת שהבחירה הנוכחית נעשית ממקום של ייאוש של כל אחד מכם וחוסר תקווה שהוא עשוי למצוא משהו המתאים יותר לצרכיו. הייתי ממליצה לך להיות כנה איתו, להעלות את כל האמת על פני השטח ולדון בפתיחות וביושר במתרחש ביניכם. כל טוב ובהצלחה, אילנה