זוגיות במשבר רציני.

שלום אני מצטער על אורך המכתב. אני בן 37 ואשתי בת 32.יש לנו שלושה ילדים 5.5,3.5,1.4 אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל.אשתי ואני נשואים תשע וחצי שנים ויוצאים עוד ארבע וחצי שנים לפני.יש לנו יחסים טובה חוץ מסקס.מעולם לא היה לנו סקס טוב גם בתקופת החברות אבל בשנים האחרונות זה כבר לא קיים.אני מדבר על תדירות של אחת לכמה חודשים במקרה הטוב.הגענו למצב שיותר משנה לא קיימנו יחסים. הפעם האחרונה ששכבנו הייתה לפני יותר משנה וחצי(אני כבר לא זוכר).זה דבר כלכך פוגע ומעליב. כל התקופה הזאת תמיד ניסיתי אבל היא לא שיתפה פעולה,הצעתי טיפול זוגי וזה התפוגג,כל דרך שניסיתי לא צלחה.הגעתי למצב של ייאוש.הייתה לנו שיחה קשה מאוד לפני כחודש וחצי,אני הוצאתי הכול,אמרתי לה שלדעתי כבר אין יותר סיכוי שנוכל לגשר על הבעיה הזאת ושאני לא רואה אותנו שוכבים,אפילו לא בדמיון.אני מרגיש שאנחנו שותפים לדירה ולגידול הילדים,לא יותר מזה.הרי הדבר שמחבר ומבדיל זוג נשוי מסתם שותפים זה נושא הסקס.אני מרגיש שאני מתפרק.אני מבין שהיא לא רוצה סקס ועכשיו אחרי השיחה היא פתאום התחילה להתעורר(דבר שעוד יותר מרגיז אותי).אני לא מסוגל לשכב איתה עכשיו,אני כבר לא נמשך אליה יותר ומרגיש שלשכב איתה זה ממש כמו תחושה של אונס כי אני יודע שזה לא מגיע ממנה. מצד אחד אני לא יכול להמשיך לחיות ככה אבל מצד שני אני מפחד לפרק את הבית. אני כלכך פגוע וכועס ברמה קשה מאוד.כואב לי לפגוע בה אבל מצד שני אני לא יכול יותר לפגוע בעצמי חשוב לציין שהיא ממשיכה את שיגרת היום כרגיל,כאילו כלום לא קורה....נראה כאילו זה לא מזיז לה או שהיא פשוט לא מבינה מה עובר עליי ואני אוכל את עצמי (בחודשים האחרונים ירדתי במשקל...אני בקושי ישן ומעשן יותר מבעבר). בעבר כדי להגיע לסיפוק הייתי מאונן(3-4 פעמים בשבוע) והיום גם לזה אין לי חשק(אולי פעם בשבועיים שלושה). מה עושים.....אני על סף יאוש,צריך עזרה דחופה.

איתי היקר, למרבית פליאתך הבעיה שאתה מציג אינה כה נדירה כפי שאתה חושב. ברור שאם אתה רוצה להמשיך את המערכת כמשפחה עליכם לשקם או בכלל לבנות מן ההתחלה את המערכת ביניכם. הבעיה היא שכרגע רצונותך מבולבלים, את כועס מתוח ומדוכא ומתקשה להחליט בינך לבינך מה הדרך שבה עלייך לנקוט. כרגע הנקודה הראשונה במעלה היא לסייע לך במועקה הנפשית האישית שלך. רק לאחר מכן יש מקום לנסון ולערוך שינוי במידת האפשר המערכת הזוגית. אני ממליצה בפנייך לפנות לטיפול על מנת להשיג הקלה אישית נפשית ועל מנת לצאת מהדיכאון ומהלופ של מחשבות טורדניות אודות מה עלייך לעשות. לאחר מכן יש לדון מה עושים הלאה. כל טוב ובהצלחה, אילנה.