בגידה

אני נשואה 28 שנים וילדינו בוגרים-שני הגדולים כבר לא חיים בבית והקטן בן 18.ממיד נחשבנו לזוג מן החלומות וכולם מסביבינו תמיד אומרים -הלוואי עלינו זוגיות כמו שלכם.תמיד נתנו אחד לשני מרחב מחייה ואמון מלא.לפני 4 שנים פגשתי אדם ויצא לי לפגוש אותו בדרך לעבודה על בסיס יום יומי(נהג ההסעה שלי לעבודה).היתה ביננו כימיה והפכנו ידידים מאוד טובים.מדברים המון-על הכל ומתייעצים.לאט לאט הרגשנו שאנו מתאהבים בהתחלה כל אחד ניסה להלחם בזה כי שנינו נשואים אך לבסוף נשברנו.מה שהרגשנו אחד לשני אי אפשר לתאר זה משהו שקורה פעם בחיים ולנו זה קרה.כל הזמן ניסיתי להפסיק את זה היו לי המון יסורי מצפון וכמובן פחדתי פחד מוות שזה יתפוצץ והוא ניסה לעזור לי בזה אך שנינו הפכנו מכורים אחד לשניה ותמיד נשברנו וחזרנו.כמה חודשים לאחר שהכל התחיל אשתו גילתה הודעות שלי בפלאפון שלו היה בלאגן יומיים התנתקנו אך לא הצלחנו וחזרנו שוב .אשתו סלחה לו.לאחר כמה חודשים שוב אישתו קראה בפלאפון שלו הודעה ושוב בלאגן ושוב לא הצלחנו להפסיק.למרות כמה שנזהרנו שוב אשתו מצאה הודעה והפעם לא נחה כמובן .ניסתה להשיג את בעלי ואני -לפני שהיא תספר-סיפרתי לו(לא הכל-רק על השיחות והמיסרונים)והתחיל מחול שדים,תגובתו של בעלי הפתיעה אותי הוא נלחם בבחור ולא היה מוכן לוותר עלי.עזבתי את הבית להורים שלי לכמה ימים ובלחצו של בעלי חזרתי הוא הבהיר לי שאם אלך עם השני הוא יגרום לכך שהילדים לא יתקרבו אלי ואפילו בחתונות שלהם לא אהיה אני כמובן חזרתי הביתה בריצה.הבחור השני לא מוכן לוותר עלי ומחפש כל דרך אפשרית בכדי להגיע אלי.עכשיו כשהכל כביכול נרגע בצד השני ואני ובעלי חזרנו לחיים נורמאליים כביכול -התפנה בעלי לעסוק ברגשות שלו וכאן הבעיה-הוא עצבני.כל מילה ומעשה שלי מקפיצים אותו שנינו מרגישים שאנו ממש מתרחקים.לפחות פעם בשבוע הוא אכזרי אלי אנו רבים מטיחים דברים מדברים המון ולבסוף נרגעים.הרבה פעמים הוא מודיע לי שאנו הולכים לרבנות וזהו נגמר ואז שוב מתחרט וחוזר חלילה.אני מאוד מבולבלת מצד אחד מתה מפחד לפרק את החבילה ולפגוע בילדים שלי מצד שני לא מפסיקה לחשוב ולרצות שת השני שמבהיר לי שהוא מחכה לי ורוצה אותי ושאין סיכוי שיוותר עלי.אני מאוד מבולבלת ולא יודעת מה לעשות.נקרעת בתוכי בין הרצונות שלי האישיים לבין החובות שלי כאם וכאשת איש.מבקשת עצה (על טיפול זוגי אני יודעת וסביר להניח שגם נלך אלב הייתי רוצה לשמוע דעה האם ניתן לחשוב שלאחר מקרה כזה יש סיכוי להמשך הזוגיות או שחבל על הזמן שלנו. תודה רבה-רונית

רונית היקרה למעשה מעבר להתרגשות ולפחד הבולטים מתוך פנייתך יש משהו מאד מציאותי ופרקטי באשר שהתרחש אצלכם: לאחר 28 שנות נישואין תם למעשה פרק א' של הקמה וגידול המשפחה. שני ילדים הם כבר מחוץ לבית, כך שהם עצמאים לחיות את חייהם, והשלישי בן 18 או שהוא על סף גיוס או שבדרך זו או אחרת גם הוא בדרך לצאת מהבית. תפקיד ההורות הבסיסי הסתיים למעשה וכעת היא אמהותך כמו אבהותו של בעלך כלפי הילדים הינם כפי שהינם לאורך היסטורית הגידול ארוכת השנים ואין ביכולת האחד להשפיע באופן משמעותי על תפיסת עולמם של הילדים, כך שתפקיד אם המשפחה ועקרת הבית ירד במידה רבה מערכו הקודם וללא ספק נזקקים לכך פחות בני הבית. בגילך הנוכחי אין הילדים זקוקים לטיפול שוטף, אין הם זקוקים לדאגה מתמדת לענייניהם הם יודעים היטב למי לפנות כשהם זקוקים (כולל לחברים). הבית עשוי להיות מתוחזק ע"י עזרה מבחוץ וגם בישול על בסיס יומי אין בו כבר צורך. כך שרעיון פירוק המשפחה הוא אמנם קיים אך ללא ספק התכנים שבו שונים עמוקות מאלה שהיו לפני 10 או 15 שנה. מה אומרים חברים על הזוגיות שלכם, זה עניינם של החברים. השאלה הרלבנטית היא כמה מלא ו/או כמה ריק לך ולבעלך ביחד? האם במשך הזמן התכנים המשותפים התדלדלו או שאם השנים הלכתם ומצאתם תחומי עניין חדשים שיחברו בינכם? טוב ונחמד ששני גברים גם יחד נלחמים עלייך, זה ברמת האגו. ברמה הפרקטית,עם האחד יש לך ניסיון של 30 שנה של חיים משותפים, על הטוב ועל הרע, ועם השני יש משיכה חזקה, הרבה חלומות ומשאלות, אבל העדר ניסיון פרקטי בחיים עצמם. מבחינה מוסרית וערכית יש אפשרות לסגור פרק א' ולפתוח פרק ב' על כל הסיכונים הכרוכים בכך, ואף יש אנשים שעשו זאת. ההפחדה בעניין הנתק מהילדים הבוגרים נראית מוגזמת ולא בדיוק לעניין שכן הם בוגרים ובעלי שיקול דעת משלהם. מה שנשאר כרגע הוא בעיקר את אל מול עצמך. ראשית עלייך להחליט מה את רוצה באמת, האם יש לך את האומץ לפתוח פרק חים חדש עם אדם חדש והאם ההרפתקה של התחלה חדשה שווה את ההפסד או הרווח של שבירת מסגרת קודמת והרגלים קודמים. לשם כך נחוץ טיפול אישי שמטרתו היא טובתך האישי נטו על מנת לברר לעצמך מה הטוב ביותר עבורך. באשר לתוקפנות המתרחשת במערכת הזוגית בינך לבין בעלך יש אפשרות שאת משדרת שחטאת ופשעת ושמגיע לך עונש, ולפיכך את "מקבלת" את מה שאת חושבת ש"מגיע" לך. בהחלט מומלץ טיפול אישי לבירור השאלות הפנימיות. כל טוב ובהצלחה אילנה