דמנציה/דכאון

שלום רב, אבי סובל מדמנציה. הוא נמצא בבית אבות סיעודי מזה חודש וחצי מאחר ויש לו בעיות קוגנטיביות ופיזיות(סכרת,אי ספיקת לב וכליות, הוא רתום לכיסא גלגלים, קטטר ועזרה באכילה וכו'. הוא מבולבל מדבר משפטים לא ברורים ולא מציאותיים. מה שמטריד אותי מאוד שהוא הרבה פעמים נמצא במציאות ומדווח על אי שביעות רצון ותיסכול מהמצב ומהמקום בו הוא נמצא, מבקש לצאת משם מגיע לכדי בכי,צעקות ורצון להתאבד. אני מבקרת אותו כל יום ויוצאת ממנו בהרגשה כואבת ומתוסכלת. מה לעשות?

אתי שלום את מתארת מצב לא קל הן עבור אביך והן עבורך, את כותבת שאביך עבר לבית אבות לפני חודש וחצי, זו אינה תקופה ארוכה ואני מניח שמצב רוחו מושפע בין היתר מהמעבר לסביבה חדשה ולא מוכרת, ייתכן מאוד שבמשך הזמן הוא יסתגל לסביבה החדשה: הצוות, הדיירים והמקום, הזמן הרבה פעמים עושה את שלו והוא יהיה רגוע יותר. דכאון במקרה כזה עלול להיות תגובתי, אפשר לשקול תרופות אנטי דכאוניות (החלטה רפואית כמובן). כפי שציינת אביך סובל מדמנציה, אני לא יודע מה חומרת הדמנציה, אם היא מתקדמת יכול להיות שההתנהגות שאת מתארת היא סוג של הפרעת התנהגות ואז אולי טיפול תרופתי מתאים יוכל לעזור לו, אם כי לא הייתי ממהר כמובן להעמיס עליו תרופות נוספות אלא אם אין ברירה. באשר אלייך, אני מבין שאת מבקרת את אביך מדי יום, האם את היחידה שמבקרת אותו? האם יש אפשרות שתתחלקי בביקורים האלה עם בן משפחה / מכר נוסף? העומס הרגשי (בעיקר) שהביקורים האלה יוצרים עלייך הוא כבד וקשה ולא פחות מהדאגה לאביך חשוב שתשמרי גם על כוחותייך שלך. הכוחות הנפשיים והפיזיים של כולנו כמטפלים הוא לא בלתי מוגבל וכדי שאביך יוכל להנות מחברתך לאורך זמן, אני הייתי מציע שתחשבי על דילול של הביקורים אולי לפעם ביומיים לפרק זמן מסויים, גם אם הרעיון נשמע קשה לך ותשתפי אם ניתן עוד מישהו. הרבה בריאות ובהצלחה.

תודה רבה לאילן שפר על התשובה המהירה ועל תשומת הלב.