פעילות גופנית וטיפול בדיכאון

שלום פרופ' גרינהאוס האם פעילות גופנית יכולה להיות יעילה באותה מידה כמו תרופות לדיכאון? כי ראיתי מחקר על דיכאון קל-בינוני שהשוו בין פעילות גונפית לבין לוסטרל לבין שילוב של שניהם ויצא שבטווח הארוך פעילות גופנית לבד הייתה הכי יעילה, אפילו יותר יעילה משמעותית מהשילוב של לוסטרל ופעילות גופנית. רציתי לשאול מה דעתך ואיך יכול להיות שככה יצאה התוצאה. בתודה http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/11020092 months of treatment, and 6 months after treatment was concluded (ie, after 10 months). RESULTS: After 4 months patients in all three groups exhibited significant improvement; the proportion of remitted participants (ie, those who no longer met diagnostic criteria for MDD and had an HRSD score <8) was comparable across the three treatment conditions. After 10 months, however, remitted subjects in the exercise group had significantly lower relapse rates (p = .01) than subjects in the medication group. Exercising on one's own during the follow-up period was associated with a reduced probability of depression diagnosis at the end of that period (odds ratio = 0.49, p = .0009). CONCLUSIONS: Among individuals with MDD, exercise therapy is feasible and is associated with significant therapeutic benefit, especially if exercise is continued over time.

שלום. הרבה נכתב על פעילות פיזית, מדיטציה, מסג'ים, דיקור, ועוד, וטיפול בדיכאון. בדיכאון קל עד בנוני טיפולים כמו CBT Neurofeedback יכולים לעשור. תעשה מה שטוב לך, תתמיד בזה ותראה עד כמה זה מסייע לך פרופ לאון גרינהאוס מיינד קליניק www.grunhaus.co.il www.mindclinictlv.co.il 036962733 036962745

תודה פרופ' יקר, אבל איך אפשר להסביר את התוצאות של המחקר שהראו שאחרי 4 חודשים שלוש הקבוצות שהם: קבוצה אחת פעילות גופנית, קבוצה שניה לוסטראל וקבוצה שלישית שילוב של שניהם הראו תוצאות דומות, אבל אחרי 10 חודשים ללקבוצה של הפעילות גופנית לבדה היה פחות שיעורי חזרה של הדיכאון מאשר לוסטראל וגם מאשר השילוב של שניהם. הרי ההיגיון אומר ששילוב של פעילות גופנית עם לוסטראל אמור לתת פחות שיעורי חזרה של דיכאון מאשר פעילות גופנית בלבד, לא כך? ואילו מחקר הזה מצא שפעילות גופנית לבד היה לה פחות שיעורי חזרה של דיכאון אחרי 10 חודשים.... כלומר, במחקר זה נמצא שתוספת של טיפול תרופתי בלוסטרל לפעילות גופנית דווקא הזיק לטווח ארוך וגרם לשיעורי חזרה גדולים יותר של דיכאון, לעומת הקבוצה שעשתה פעילות גופנית בלבד והשיגה תוצאות טובות יותר. החוקרים מעריכים שאולי התרופה פגעה בתחושת ההישג של המטופלים- כלומר הקבוצה שעשתה פעילות גופנית ייתכן וחשבו שהם עבדו קשה והצליחו לנצח את הדיכאון בכוחות עצמם לעומת האנשים בשתי הקבוצות האחרות שאולי ייחסו את השיפור לתרופה. אשמח לשמעו מהי דעתך