מחלת הרציפים: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

העצב אין לו סוף - האמנם?

תרופה חדשנית לטיפול בדיכאון ודיכאון אחרי לידה - המטפלת גם בדיכאון הנפשי וגם בכאבים הפיזיים תרופה חדשהבימים אלה אישר משרד הבריאות בישראל, את השימוש בתרופה Cymbalta לטיפול ב-MDD ( Major Depressive Disorder ) הפרעת דיכאון מג'ורית, זאת לאחר קבלת אישור מינהל המזון והתרופות בארה"ב, ה- FDA וכן אישור רשות התרופות האירופאית, ה- CE. התרופה החדשה ייחודית בכך שהיא מטפלת הן בסימפטומים הרגשיים האופיניים לדיכאון, לרבות עצבות וחרדה והן בסימפטומים הפיזיים הנלווים לדיכאון, כגון עייפות וכאב כרוני. מדובר בתרופה בעלת מנגנון פעולה כפול: גורמת במקביל להעלאת רמת 2 כימיקלים במוח המעורבים בדיכאון, סרוטונין (5-HT) והנורפינפרין (NE) ונמנית על משפחת מעכבי קולטני הכימיקלים הללו, המעורבים בדיכאון. חוסר איזון בין 2 הכימיקלים מוביל הן לסימפטומים הרגשיים והן לפיזיים המאפיינים דיכאון, ומאחר ותרופה זו...
ללמוד עוד על מחלת הרציפים
כאבים בגוף כאיתות למצב הנפש-תמונה

סובלים מכאבי ראש, גב או שרירים? יכול להיות שאתם בדיכאון....

מאת: ד"ר אילן...
14/12/2008
דיכאון בעקבות שבץ או להפך-תמונה

הביצה או התרנגולת? דיכאון מופיע לעיתים לאחר שבץ, אולם מחקר...

מאת: מערכת zap...
10/03/2008
צרכנות רפואית מס' 110-תמונה

טיפול להסרת הגרורות, בדיקה לגילוי סם האונס, מכשיר הפועל...

מאת: מערכת zap...
18/10/2007
העצב אין לו סוף - האמנם?-תמונה

תרופה חדשנית לטיפול בדיכאון ודיכאון אחרי לידה - המטפלת גם...

מאת: מערכת zap...
16/06/2005
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל למחלת הרציפים?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

מחלת הרציפים: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

בן 37, נשוי +3. עובד, לומד. מתפקד. אובחנתי לפני כ-11 שנה כסובל מדיסתמיה לאחר שני אירוע MDD. אני מאוזן תרופתית יחסית וסביב מתחים בזוגיות שהחלנו בטיפול זוגי עבורם, התחדד הצורך בטיפול פרטני שמעולם לא עברתי ברצינות, מעבר לייעוצים פסיכיאטרים לצורך התאמת טיפול תרופתי ומעקב. נאמר לי ע''י אחד הרופאים בעבר כי דיסתימיה אינה ניתנת לריפוי מאחר שמדובר במבנה אישיות. עם ההבנה כי מצבי אינו בר-תיקון, אלא מאפשר לחיות עם המצב, והקושי הקשור לכך, בזוגיות, עולות בי שוב מחשבות אובדניות. לא משהו מעשי, אבל אני מאחל לעצמי מדי בוקר מחלה קשה, תאונה קטלנית, או לא לקום יום אחד. אני לא חושב להתאבד כי אין לי אומץ ואני לא חושב שהילדים, אשתי והמשפחה יוכלו להמשיך לחיות בלי להשתגע מהמחשבה ש''אבא'' רצה למות. תאונת דרכים, סרטן או פגיעה בצבא הם משהו שבהחלט קל יותר לחיות איתם כמשפחה מאשר אובדנות. האמת שאני מתפלא שיש לי כוח לקום לעבוד ולהיות יוזם ופעיל בעבודה ועוד שאין לאף אחד מושג שמתחת לעור ולבגדים- הנפש שלי כבר ברקבון מתקדם. שוב - אין לי כוונה אקטיבית להתאבד, אני פשוט רוצה להפסיק את הסבל שאני חי איתו מאז שאני זוכר את עצמי (כנראה שסביב גיל 4-5, שם נמצא שורש הדיסתימיה).

היי טל שמתי לב ממה שכתבת שאתה נותן דגש יתר לחשיבה הפסיכיאטרית כמו גם הרפואית. הדיבור על עצמך כחולה והשאלה אם זה אינו "בר תיקון" מובילה אותך למקום נמוך שבו עולה המחשבה :אם "המחלה" אינה ברת תיקון למה לי לחיות"? המטרה של טיפול פסיכולוגי היא דווקא לצאת מהמקום הזה במובן שזה לא באמת חשוב אם זה "בר תיקון" או לא אלא שמה שחשוב זו האופציה והתקווה הגלומה בטיפול דווקא לכך שלא תסבול כל כך. טיפול הוא מקום של תקווה לריפוי ולכן מאד הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול כי נשמע שבכל התהליך לא באמת הלכת לשם וחבל ממש! לאף אחד לא מגיע לסבול כך...אתה צודק... אבל יש פתרון אחר להפסיק את הכאב שהוא לא רק תרופתי או אובדני. בטיפול נותנים מקום והכלה ל"פצע "ומאפשרים לך לחיות איתו. ליאת

תודה על המענה, אבל מאחר ומדובר במבנה אישיותי האם טיפול כלשהו יכול לפרק האישיות ולבנות אותה מחדש או שרק מלמד לחיות עם ההפרעה? ההגדרה של ריפוי אולי לא מתאימה אבל הכוונה האם יש עדויות מחקריות לשיפור בסימנים או לפי שאלונים המצביעים על כך שדיסתימיה ממושכת לאחר טיפול יכולה להראות ככל אדם אחר שאינו סובל ממנה

היי טל לא יעזור לך לדעתי להמשיך להתייחס לעדויות מחקרים וסטיטיסטיקות... אני שומעת את הקושי לתת אמון ולסמוך אבל כמה דברים: טיפול הוא חוויה רגשית הוא לא מפרק אישיות ובונה אותה מחדש. הוא מקום לעיבוד כאבים ואובדנים, להבנות של דפוסים שאנו משחזרים מבעבר- להווה,לחוויה של קשר רגשי ומה קורה בתוכו ועוד. מתוך התובנות והתחושות שטיפול מייצר כמעט תמיד רואים שינוי (כמובן תלוי גם במיהו המטפל ובחיבור בינו לבין המטופל) השינוי הוא לא בבת אחת. זהו שינוי איטי שמייצר תנועה פנימית בתוך הנפש ולאחר מכן גם תנועה בחיים במציאות. אני מניחה שיש גם מחקרים על דיסתימיה אבל... וזה אבל חשוב! הרבה טיפולים לא נחקרו משום שקשה למדוד טיפול אלא אם כן הוא קוג התנהגותי. השאלה המשמעותית פה הוא מהו הנסיון הקליני של המטפלים למול דיסתימיה והנסיון הקליני שלי לפחות :) מראה שיש שיפור. מניחה שגם מטפלים אחרים יגידו זאת שוב- תלוי הרבה משתנים. העניין מבחינתך הוא לאפשר לעצמך סוג של לקיחת סיכון ולהעז להתנסות בחוויה רגשית כלשהי שאתה לא יודע כעת כיצד בדיוק היא תעזור אבל אולי ניתן להחזיק איזושהי אמונה שכן...היא תעזור. ליאת

שלום רב לך אשמח לעזרתך 🙏🙏 במשך שנים הרגשתי לסירוגין תחושת שיווי משקל המתבטאת בכובד של הראש ותחושה של ״ כמעט נפילה״ וזה היה חולף לאחר חודש בערך. לפני שנה חוויתי את התופעה לחודשיים ואז נעלמה כלא הייתה. לפני חודשיים חוויתי זאת שוב וזה נמשך עד עכשיו הייתי מאושפזת בהלל יפה שם עשו לי בדיקות נרחבות אם אר איי בדיקת Eng פרופסור נוירולוג שבדק אותי באופן פרטי שמיעה הכל יצא תקין תודה לאל וביקשו ממני לא להפסיק ללכת אני עושה הליכות בים ונכנסת לשחות ולא מרגישה את זה לפעמים ואז זה חוזר ונשאר כל היום כרגע אני בטיול בת מצווה במיאמי אחרי הטיסה אני מרגישה ממש את זה חזק אציין שבנהיגה לא מרגישה כלום אף פעם ובאיזה היה טוב נבהלתי מכל מה שקראתי באינטרנט ופחדתי שיש לי “ מחלת רציפים״ אשמח לחוות דעתך ובמיוחד שתאמר לי האם זה יחלוף ומה יכול להקל עליי??? אני ממש רוצה לרוץ לשמוח למאת וזה מגביל אותי מאוד 🙏🙏🙏

התלונות יכולות לנבוע מהרבה סיבות ולאו דוקא תחום אא"ג. לפי מה שדאת מוסרת כל הבדיקות שבודקות מערכת שיווי משקל פרפרית ( מבון באוזניים) תקינות .

אשמח בבקשה לדעתך מה יכולות להיות הסיבות...

אני סובל כבר כמה שנים מתסמונת Mal de debarquement, מאז טיסה בודדה שהציתה את הסימפטומים לפני משהו כמו 6 שנים. קראתי לאחרונה שיש טיפול חדיש שמראה שיפור בתסמינים באחוזים גבוהים שנקרא optokinetic stimulus, להניע את הראש מול פסים לבנים-שחורים שנעים בתנועה סיבובית. האם ידוע לכם אם קיים טיפול כזה בארץ? תודה

שלום אור התסמונת ממנה אתה סובל אינה שכיחה וכך גם הטיפול עליו אתה מדבר. ישנם טיפולים וסטיבולרים מגוונים שעשויים לעזור עם התופעה אך אינם תמיד יעילים. לגבי הטיפול הספציפי ידוע לי על מעט פיזיותרפיסטים המשתמשים בטכניקה הזו וכאמור ההצלחה אינה מובטחת. ממליצה לך לגשת לאבחון וסטיבולרי ע"י פיזיותרפיסט המתמחה בתחום זה ובעיקר לחפש אחד המכיר את התופעה והטיפול הספציפי בה. איננו ממליצים בפורום זה על פיזיותרפיסטים מסויימים, ממליצה לך לפנות למנועי החיפוש השונים. בברכה, עדי

שלום ד"ר, אני סובל מ - MDD ו-GAD כבר כ 15 שנים. הדבר היחיד שעזר לחרדה היא SSRI למיניהם, שבהתחלה נאלצתי להחליף כל כ-7 חודשים בשל הפסקת פעילות שלהם, אולם עם הזמן זה התייצב לאינטרוול של כמה שנים. לקחתי כבר ויאפקס XR שגרם לראש שלי להתפוצץ מכאבים, IXEL, SYMBALTA, WELLBUTRIN, ולפני שלוש שנים חזרתי שוב לציפרלקס. בשל הרפורמה הארורה בבריאות הנפש (הייתי מטופל בתחנה של משרד הבריאות) הופסק לי הטיפול (פסיכותרפיה ופסיכיאטר), ואני חושש ללכת לקופ"ח... אני עכשיו של מינון של 20 מ"ג ציפרלקס, אין חרדה בכלל (גם לא הייתה במינון של 10) אבל הדיכאון חזר והיכה קשות.. מה היא דרך הפעולה הנכונה לפי דעתך? ללכת לפסיכיאטר של הקופה ? לבקש מרופא המשפחה אחד מהתרופות שכבר לקחתי ולראות אם הן עובדות? עליתי 13 ק"ג מאז שאני לוקח את התרופות (אוכל בדיוק אותו הדבר), והתפקוד המיני גרוע מאוד (גירוי מורגש בצורה מאוד חלשה. קושי להגיע לאורגזמה. אחת הסיבות שהחליפו לי בזמנו לוולבוטרין). אשמח לכל ייעוץ ועזרה מפורטת שלך, אני סובל מאוד.

ממליץ לך לגשת לפסיכיאטר בקופה ולק