דיכאון רציני - האם לקחת בחשבון טיפול תרופתי?

שלום, אני בן 19 ואני חושב שאני סובל מדיכאון וחרדה (בעיקר חרדה חברתית). מאז שאני זוכר את עצמי אני אדם מגמגם, הגמגום לא מפריע לי ביום יום זאת אומרת הוא מורגש אבל לא בכל משפט - ברמה שאני יכול לסיים משפט אבל לא סיפור ובדיחה וכדומה. מגיל קטן הייתי מנסה להשתלב ולהיות פעיל חברתית אבל הפחד והפדיחה מהגמגום פשוט מנעו את זה ממני. אני חושב שחלק בתוכי עדיין מפחד לדבר, למרות שבתקופות האחרונות אני כבר לא מגמגם כ"כ. הייתה תקופה שהביטחון העצמי שלי היה בשמיים וזה פשוט הוריד לי את כל הדיכאון ולא הייתי מגמגם כ"כ - הייתי יוצא לבלות, שותה המון וגם התחלתי לעבוד - אחת התקופות הטובות בחיים שלי, הכרתי ידידות גם בבית הספר וזו הייתי לי חוויה חדשה וכיפית מכיוון שלא הייתי יוצא בכלל לפני - הייתי מכור למחשב והייתי 24 שעות על המחשב ורק בא ללימודים ולא מדבר הרבה. אבל עם הזמן הכל נפסק, ניתקתי קשר עם המון אנשים שרציתי שישארו בחיים שלי, בעקבות ההתגייסות שלי לצה"ל גם נאלצתי לעזוב את העבודה.. הביטחון שלי היה מצוין בתקופת הטירונות (02-ג'וב) והכרתי הרבה חברים ואפילו סיימתי כמעט בהצטיינות. הייתי דומיננטי, זה ששולט ולא זה שנשלט בידי אחרים. חושב ועושה עם ביטחון. אבל אחרי הטירונות לצערי שלחו אותי לבסיס אחר מאוד רחוק ופשוט לא היה שם בנות ולא היה הרבה חברים וקיבלתי את התפקיד האחרון שרציתי לקבל ובעקבות זה נאלצתי לערוק על מנת להחליף תפקיד (אני עדיין עריק). הגעתי למצב שאני מרגיש שמח רק כאשר אני שותה אלכוהול, ממש ככה. כל הביטחון שלי ירד ואני מרגיש פשוט לבד כבר המון המון זמן ובעקבות זה יש לי גם מחשבות אובדניות. לפעמים אני אפילו בוכה בלילות. אני שוקל ללכת לפסיכיאטר ולהתחיל טיפול תרופתי כי אני מכיר את עצמי - אני יוותר אם אני אלך לטיפול אצל פסיכולוג ללא תרופות. הבעיה היא שהבנתי שאדם מגמגם לא יכול לקחת תרופות נוגדי דיכאון מכיוון שזה מחמיר את הגמגום מה שאני מאוד לא רוצה שיקרה. אבל אני אובד עצות - כל הביטחון שלי ירד אני חייב להעלות אותו בחזרה ולחזור לצאת לבלות ושיהיה לי תחומי עניין כמו פעם. אני לא מסוגל לחזור לעבודה בעקבות זה - לא כיף לי, התרגלתי לביטחון שהיה לי ואני פשוט לא יכול שלא מכבדים אותי ושלא כיף לי בעבודה כמו פעם. עוד שאלה - כמה עולות תרופות מהסוג הזה? והאם מומלץ להתחיל בכלל טיפול תרופתי? האם זה יעזור לי בנוגע לחרדה החברתית? אני לא רוצה לחיות ככה, אני שונא להיות בדיכאון וזה ככה כבר המון זמן (יותר מחודשיים). ההורים לא רוצים שאני אתחיל לקחת תרופות כאלה אבל אני מאוד פתוח איתם והם מרגישים קצת מה שאני מרגיש, בעיקר אימי. אני נמצא במין פרדוקס - אם אני לא ידבר ויהיה עם ביטחון עצמי ירוד, אני יהיה בדיכאון. אם אני אקח תרופות - אני אחר כך יגמגם יותר מה שיוביל לדיכאון מאוד ממושך. אין לי כסף ללכת לפסיכולוג וגם להוריי אין. אימא שלי אמרה שהיא תשלם עלי ולא משנה מה יהיה אבל אמרתי לה שאני לא רוצה. בבקשה תנסו לייעץ לי..

שלום לך, לפי מכתבך אני מבינה שהערכה העצמית שלך נפגעה ירדה באופן משמעותי בעקבות תפקידך בצה?ל. בהמשך, חזר הגמגום שבגביל את תםקודך החברתי. הינך משתחרר רק בעזרת אלכוהול. המצב הנוכחי מתלווה בירידה משמעותית במצב הרוח. הינך רואה םתרון למצבך דרך התמודדות עם גמגום. לדעתי, מה שיכול מאוד לעזור לך לפתור את בעית הגמגום זהו תרגול במכשיר ביופידבק. ניתן להתאמן בביופידבק בנוסף לטיפול התרופתי או בלעדיו. אני דווקא כן חושבת ששווה להתיעץ עם רופא פסיכיאטר בקרש לעזרה תרופתית. מידע נוסף על ביופידבק ניתן למצוא באתר: www.mindclinictlv.co.il אשמח לענות על שאלות נוספות,  בברכה,  ד''ר אירנה נתנאל Ph.D פסיכותרפיסטית מוסמכת CBT  "מיינד קליניק" מרכז לטיפול מתקדמים שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733