ירושלים

שלום רב, אני בן 32. לפני 10 שנים בדיוק, לאחר כחודש של תקופת דכאון בפעם הראשונה בחיי, קיבלתי מפסיכיאטר סרוקסט. ההטבה חלה די במהרה ויצאתי מהדכאון לגמרי. לאחר כשנה של נטילת התרופה, הפסיכאטר החליף לי את התרופה לפאבוקסיל 100 מ"ג ביום שהפכו ל-200 מ"ג די מהר. במשך 3 שנים נטלתי את התרופה. היו עליות ומורדות במצב הרוח אבל בסה"כ מצבי היה טוב וללא דכאונות. לאחר 3 שנים ניסיתי להפסיק אותה בהדרגה עד שהגעתי למצב שאני לא לוקח אותה בכלל מזה כחודש וחצי. מצבי הרוח חזרו להיות לא טובים ובעצת הפסיכיאטר חזרתי שוב ל200מ"ג פבוקסיל למשך 6 שנים נוספות. בשנים האחרונות התחתנתי, הבאתי לעולם ילדים, מצאתי עבודה מאתגרת ומספקת, אני עושה ספורט ושומר על תזונה נכונה. אני די מאושר בחיי. אני חושב שוב על הפסקת התרופה לחלוטין. ירדתי ל-150 מ"ג במשך חודשיים, אח"כ ל-100 מ"ג במשך חודש וחצי והיום התחלתי עם 50 מ"ג (חצי כדור). רציתי לשאול - האם אני פועל נכון ביחס להפסקת התרופה? כלומר אני עושה זאת מדורג על פני חצי שנה? האם אני חייב ליווי של פסיכיאטר בהפסקת התרופה? בני משפחתי הציעו לי לפגוש פסיכיאטר בהליך הזה,אך זה נראה לי מוזר כי לא פגשתי פסיכיאטר כבר 6 שנים ומצבי עכשיו טוב. מה יכולות להיות הבעיות הצפויות? יש לציין שהמעבר מ-200 מ"ג ל-150 מ"ג ול-100 מ"ג לא שינו את הרגשתי כלל. האם זה בסדר להוריד עד ל-0 ורק אם יהיו בעיות חלילה - לחזור לפסיכיאטר? בתודה מראש, אמיר

אמיר שלום, לא מומלץ לעשות דימויים על דעת עצמך. במשך כול זמן הנטילה היה רצוי להיות במעקב אצל הרופא המטפל לפחות מעם בחצי שנה גם אם הכול בסדר. בנוסף, חשוב לציין כי כאשר מפסיקים תרופות סימפטומים של דיכאון עלולים לחזור. הדרך הטובה ביותר למנוע הישנות של דיכאון היא לעבור פסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית (CBT). טיפול זה הינו קצר וממוקד ובמהלכו ניתן ללמוד כלים ומיומנויות של שליטה שמאפשרים למנוע חזרתיות של הדיכאון. אשמח לענות על שאלות נוספות, תודה על פנייתך לפורום,