דיכאון וחרדה

050שלום רב,אני בת 37.לפני 4 שנים ילדתי תאומים.עברתי תקופה מאוד קשה איתם והייתי בדיכאון אחרי לידה שלא טופל במשך שנה.לא הייתי עצובה אבל הייתי חרדתית מאוד ,פחדתי לצאת בחושך,לעבור ליד פארקים,פחדתי מקולות רועשים וכמו שזה בא זה עבר.הגידול שלהם היה קשה מאוד,והרגשתי שכל העולם עליי.עבודה,בית לא הייתה לי שניה לעצמי.לפני כשנה וחצי גיליתי מחלה במשפחה הרחוקה וזה החזיר אותי אחרו.נהייתי חרדתית ברמות קשות,אני בוכה המון ללא סיבה ועם סיבה,הייתי אצל רופא המשפחה בחצי שנה האחרונה 8 פעמים-פעם כאב ראש,פעם זרמים בידדים,US בדיקות דם.כל יום המצאתי לעצמי מחלה אחרת והייתי בטוחה שאני או מישהו מבני ביתי חולה.אני מטבעי טיפוס אופטימי מעודד מייעץ ועובדת כאחות.לפני 4 חודשים התחלתי לקחת צמחי מרפא לחרדה ודיכאון ,יש שיפור קליל ביותר אבל לא ממש.רופא המשפחה זימן אותי אחרי שראה את מצבי והציע לי REOMATIVE.לקחתי שבועיים אך הפסקתי כי ידיד שלי אמר לי שזה כמו כל תרופה כימית.היה לי קשה לחשוב שאני נזקקת לתרופות כימיות כדי להבריא.יש לציין שאני עובדת,מטיילת מתפקדת וכלפי חוץ לא רואים עליי אלא מי שקרוב ויודע.אבל המחשבות הרעות צצות,של מוות חס וחלילה שלי או של ילדיי,כאב ראש הופך בשניה לגידול.אין לי איכות חיים.אני רק שורדת אבל לא מאושרת.אני אובדת עצות.האם עליי לנטוש את הצמחים ולעבור למה שרופא המשפחה הציע?האם כל המצב הוא חוסר בסרטונין?קבעתי שבוע הבא שיחה עפ פסיכולוג אבל זה יעזור ללא טיפול תרופתי?אני לא רוה להיות מתוייגת אפילו בעיני עצמי.סליחה על האורך אבל אני חשה שזו הכתובת לשאלותיי.

אופיר שלום, אני מאוד ממליצה להתיעצות פסיכיאטרית ולא עם רופאת המשפחה. הדרך היעילה ביותר להתמודדות עם חרדות הינה שילוב של טיפול תרופתי (SSRI או SNRI) ופסיכותרפיה התנהגותית - קוגניטיבית (CBT) אפשר גם לשלב עם ביופידבק. אשמח לענות על שאלות נוספות, בברכה,