תהליך גמילה או צורך בהגברת מינון

אני בן 37 סובל מהפרעת חרדה מגיל נערות והתקפי חרדה שהחלו לפני כ-10 שנים. חשוב לציין כי אני שותה שנים רבות על בסיס יום-יומי כחצי עד ליטר קולה וזה עוזר לי להפיג במעט את החרדה ולהרגיש יותר מצב רוח טוב לטווח זמן מוגבל. לאחר מספר ניסיונות טיפול ב-SSRI שלא עזרו, אני מאוזן טוב עם קלונקס 2 מ"ג בכל לילה+ ויפאקס XR במינון 150 מ"ג כל עוד יש "ברקע" יום יום קולה. הפסקתי בהדרגה עם הקולה וחלף חודש מרגע הפסקה מלאה מהמשקה מאז אני סובל מהתגברות ניכרת בחרדות אומנם ההזעות והעצבנות חלפה אך החרדה והדיכדוך לא עוזבים אותי... ידוע לי מניסיון העבר כי חזרה לשתיית רציפה של קולה מחזירה אותי לאיזון לאחר כמה ימים. האם במצב כזה שכנראה איננו משויך כבר ל"גמילה מקולה", יש לשקול העלאת מינון הויפאקס ? או שפשוט לא לבצע כל שינוי תרופתי ורק להמתין עד התרגלות הגוף (והנפש) "להשלמת הפרידה" מהאפקט החיובי שהיה נותן לי הקולה ? ניסיון העבר מלמד אותי כי גם אחרי שהייתי בעבר "נקי" 3 חודשים ועם אותו הרכב תרופתי שאני מקבל עכשיו, תופעות החרדה לא חלפו למרות חלוף פרק הזמן הארוך בהחלט זה מחריף דיכדוך וטורדנות סביב הנושא וציפייה לפתרון שיגיע כבר... היות ומדובר בניסיון חוזר להגמל מהמשקה ולאור ההיסטוריה של כשל בתהליך הגמילה אודה לחוות דעתך מה נכון לעשות בשלב זה. קיבלתי תמיכה פסיכולוגית בנושא ללא הועיל לצערי. תגובה

שלום רב,  אתה מתאר מצב מורכב, כאשר לא בטוח שהאבחנה של ״התמכרות״ הינה נכונה במקרה זה. בשביל להתאים את הטיפול חשוב קודם כל לאבחן נכון את המצב ולכן כדאי שתפנה להערכה חוזרת אצל הפסיכיאטר המטפל.