מצב רוח ירוד ונטילת כדורים

היי ד"ר, אני בת 28, בריאה בכללי סה"כ, באה מבית תומך ובעלת חוג חברתי רחב. בחמש שנים האחרונות אני סובלת מהתקפי חרדה ומצב רוח ירוד שבא והולך. יש לציין כי לפני 8 שנים בערך ניסיתי להתאבד, מידע שאף אחד לא יודע עליו. מאז, אני סובלת בעיקר ממחשבות פסימיות, אובדנות ותחושה של חוסר טעם לחיים. זה מתבטא בהתקפי חרדה, הפרעת אכילה מסוג בולימיה (שמופיעה בעיקר בתקופות לחוצות יותר), פגיעה עצמית (חתכים עד זוב דם) ושינה מרובה. בכללי אף אחד לא מודע למצבי. בחרתי שלא לשתף אף אחד כי יותר נוח לי ככה. מצד שני אני מותשת וככל שעובר הזמן אני מרגישה את הנטל של העניין. אני נוטלת ציפרלקס כבר קרוב ל4 שנים (כרגע 5 מ"ג כי 10 ממש הפך אותי לזומבית). הכדורים עוזרים עם התקפי החרדה (כן סובלת מהם אך לא באותן עוצמות) אך לא עוזרים למצב הכללי. אני כל הזמן עצובה, שום דבר לא גורם לי להנאה, דברים שגרמו לי להנאה בעבר כבר לא מרגשים אותי ובכללי אני רוצה לשבת כל הזמן בבית ולא לצאת ממנו. אני כן מתפקדת- עובדת במשרה מלאה, מתאמנת 3 פעמים בשבוע, נפגשת עם חברים וכו'. מה אני עושה לא בסדר? איך עוד ניתן לשפר את המצב? ניסתי טיפול פסיכולוגי ולא התחברתי. לא הרגשתי שזה עוזר לי במשהו. לשתף את הסביבה לא בא בחשבון. האם ניתן להגיד את המצב שלי כדיכאון? מה עוד ניתן לעשות? תודה מראש

שלום רב, התסמינים שאת מתארת אכן יכולים להעיד על דיכאון. את מתארת תגובה חלקית לטיפול התרופתי שאת מקבלת. במצב המתואר כדאי בראש ובראשונה לפנות לבדיקה פסיכיאטרית כדי לחדד את האבחנה ולהתאים טיפול: במידה ואין אפשרות לעלות מינון של התרופה שאת מקבלת בגלל תופעות לוואי , כדאי לשקול החלפתה. גם בנוגע לטיפול הפסיכולוגי לא הייתי ממליצה לותר מראש, מבלי לנסות לפנות למטפל/ת נוספים: בטיפול פסיכולוגי יש משמעות רבה לכימיה בין מטפל למטופל ולכן העובדה שבטיפול אחד לא הצלחת להתקדם , לא מבטלת אפשרות שתוכלי להיעזר עם מטפל אחר.