אינה שלום- נסיונות נוספים לפיצוח התעלומה

שוב שלום אינה, שוב אני שירה עם הדכאון הקיומי... חזרתי מהורהרת מהתגובות שלכם עם איזה כיוון מחשבה חדש בטרם תציעו לי כל מיני תכניות שיקום עליהם לא חשבתי קודם... (הכל כמובן כמובן ברוח טובה...). מה שעלה בדעתי בקשר שבין דכאון להתמכרות הוא ששניהם מושתתים על המנגנון הקומפולסיבי. אפשר לומר שהמחשבות השליליות יכולות להפסיק אצל האדם הנורמטיבי (יש כזה דבר..?) אבל אצל האדם הדכאוני הן ממשיכות להסתובב ולא מצליחות להיות מוסחות דעת. אפשר לומר בעצם שדכאון עמיד ורב שנים לא מצליח לחלוף משום שהחשיבה השלילית האובססיבית לא מרפה אף פעם. ואם ככה- אז אפשר אפילו לומר שהתמכרות היא תוצאה של קומפולסיביות. לכן אולי צריך לטפל בדכאון מהסוג הזה מהשורש כמו שמטפלים נניח ב-OCD- גם תרופתית וגם בטיפול קוגניטיבי משום שיש בחשיבה הזו משהו שהוא חסר הגיון לחלוטין וכל הנסיונות האנליטים המבורכים לטפל בדכאון עמיד ע"י חזרה אחורה בזמן- יכולים לא רק שלא ליעל את העניין אלא אפילו להזיק משום שהמפגש עם המחשבות האלה נעשה הרבה יותר תכוף. אני יודעת שלא המצאתי את הגלגל- אבל לפחות ממה שאני יודעת לא התייחסו עדיין מספיק לדכאון כתופעה אובססיבית. אשמח לשמוע את דעתך.

יש משהו במה שאת כותבת. לדעתי, הרבה מאוד מטפלים רואים את המחלה והסימפטומים שלה. מעטים בגישה הקונבנציונלית רואים את האדם ואת הדינמיקה שלו עם המחלה. ישנם מכורים, למשל, גם כאשר נקיים שנים רבות ממשיכים לעבוד בתחום (הם לקחו לכוון החיובי את ההתמכרות ומצליחים לבטא את עצמם בתחום), הם כביכול ממשיכים להתעסק עם אותה מטריה אך מכוון השני.אני מאמינה שחלק האובססיבי של הדיכאון אצל חלק מהאנשים נובע מאיזו שהיא דינמיקה שמשמרת ומזינה את הדכאון. את מוזמנת לכתוב אלי בפירוט. האמת, יש לי תחושה שאת עברת לא מעט טיפולים קונבנציונלים - פסיכיאטרים, פסיכולוגים (לפי הטרמינולוגיה שלך) אולי כדאי לבדוק טיפולים מזרם פוסט מודרני, טיפול בודיסטי - כל מיני טיפולי שמשלבים גוף-נפש? בהצלחה

תודה רבה אינה על תשובתך המקצועית. אני מצטערת שאני שוב עולה עם העניין הזה (אובססיבית או לא..?), אבל יש לי תחושה שבעצם ההגדרה והניתוח הסיבתי יהיה אולי אפשרי יותר להשיג פתרון ושינוי. עלה בדעתי שהמשותף לאובססיות וקומפולסיביות הוא הרצון להשיג הקלה כלומר- התרה, צורך בסגירת מעגל- למרות שזה מושג באופן זמני מאוד ושוב צריך לחזור על התהליך מחדש. אם נגדיר את סגנון החשיבה הדכאונית כקטסטרופלי- אפשר יהיה לומר שזו תוצאה של עניין לא פתור- של קומפולסיביות שלא מומשה בתחום הקשר, ההצלחה, השלמת משימות וכו'. זאת אומרת שההתיחסות למציאות עבור אדם דכאוני שדכאונו הוא סוג של אובססיה- היא של מערך משימות שמולאו או לא מולאו- כאילו היעדים ומטרות החיים הופכים בעצמם לקומפולסיה. מה דעתך?