פיסורה מארץ הסיוטים עלי אדמות

כבר 5 שנים אני סובל והפרוקטו רוצה לנתח. אני מסרב כפייתי ומעדיף לסבול. לפעמים בשירותים אני נכנע ואומר זהו זה ניצח הפרוקטו.אבל אחרי שעתיים ריצה אני שוכח את ה"חווייה". אני בחור צעיר ספורטיבי בריא לא יודע איך היגעתי לזה אבל אשמח לתכשיר מומלץ או משחה למריחה וכאלה. איזה מאכלים כדאי לאכול עד סוף החיים? אני לא עושה ניתוח עד גיל 65. סופי. תודה.

לילה טוב, עקב העובדה שפיסורה היא מחלה שאינה מסכנת את חייו של החולה (שלא כמו סרטן למשל) אלא רק משפיעה לרעה על איכות החיים, החלטה על הטיפול מתקבלת בד"כ בשיתוף החולה, ומתבססת הרבה מאוד על מידת ההפרעה לאיכות החיים. אם החולה מסוגל לנהל אורח חיים נורמלי עם מחלה מסוג זה - אדרבא. אני לא הייתי מכריח אותו לעבור ניתוח. הבעיה עם פיסורה היא שהרוב המוחלט של החולים לא מסוגלים לנהל אורח חיים תקין ופונים לטיפול בשלב כזה או אחר. כאן נכנס לתמונה הרופא המטפל, הנסיון שלו ושל יתר הקהילה הרפואית (מאמרים רפואיים וסטטיסטיקות), והוא צריך להמליץ על הטיפול המתאים לחולה. שים לב שכתבתי "הטיפול המתאים" ולא "הטיפול הנכון", כי לפעמים יש יותר מדרך טיפול אחת נכונה. למקרה הספציפי שלך: הספרות הרפואית והנסיון מלמדים שפיסורות כרוניות כמו שלך (ההגדרה של פיסורה כרונית היא פיסורה שקיימת מעל חודש וחצי), כמעט ולא מגיבות לטיפול שמרני (משחות וכד'), וההמלצה היא על ניתוח. יש חולים כמוך שמסרבים לניתוח, ולהם אני אומר שחבל שיבזבזו את הכסף שלהם על משחות וטיפולים שונים כי רוב הסיכויים שהם לא יעזרו, או שיעזרו לתקופה קצרה ואז הפיסורה תחזור. ההחלטה היא בידיים שלך, אבל חשוב שתדע שאם בגיל 65 בכ"ז תחליט לעבור את הניתוח, הסיכויים לסיבוכים של הפרעות בשליטה על היציאות הם גבוהים יותר באוכלוסיה המבוגרת (כי השרירים הולכים ונחלשים עם הגיל ממילא). בהצלחה ותמשיך לרוץ. דווקא לקטע הזה של כל הסיפור שלך אני ממש מתחבר.

התייחסו המהירה. השאלה אם מהניסיון שלך אין מקרי פיסורה שחלפו עברו עם השנים. כלומר פציינט מנהל אורח חיים מסויים, מקפיד על תזונה והיגיינה והפיסורה (רבאק זה סה"כ פצע\חתך) מתרפאת ומחלימה. כשאני אוכל מאכלים רכים - והיציאה רכה - אני יכול ככה חודשים בלי זכר לכאב. עד שדופק איזה טוסט פיתה או מצה שלא נדע. אז מתחילה הבעירה. אז האם יש החלמה טבעית מדווחת בספרות ?