צריכה עצה

שלום לך, לא פשוט להיות במשך שנתיים בטיפולים,לחוות רכבות הרים רגשיות ולהתמודד עם הסביבה החברתית. טבעי שלמצב זה יהיו השלכות על תחומי החיים השונים. עם זאת, חשוב לשים לב לקו העדין שבו ההתמקדות בטיפולים משתלטת על כל תחומי החיים והופכת לאט לאט לדבר הבלעדי. את מתארת שהפכת אדישה ו"רובוטית", וגם בעלך שנשמע תומך וזמין, לא ממש מצליח להגיע אליך. יתכן שיש בסביבתך גם מקורות תמיכה נוספים שאותם קשה לך לראות כרגע. מעצם פנייתך נשמע שמצב זה מפריע לך, ובצדק. מכיוון שאני לא מכירה את הרקע של עבודתך, קשה לייעץ בנושא, אך חשוב לי לומר שאחת הדרכים להמשיך את החיים במקביל לטיפולים היא דרך שמירה והקפדה על שגרה, בין אם שגרת עבודה ובין אם פנאי.במידה ותרגישי שאינך מצליחה להתמודד בעצמך עם המצב או להעזר במקומות התמיכה הזמינים לך, ניתן לשקול פניה לגורם רגשי מקצועי שילווה אותך או אותכם בהתמודדות שלכם. אל תהססי לפנות בכל צורך או שאלה, קרן