דייייייייייייייייי

אני חייבת להוציא את הכול וזה המקום היחיד שאני יכולה פשוט ל צ ע ו ק !!! נמאס לי , פשוט נמאס לי! אין לי כבר כוחות לטיפולים האלו, לצפייה, לאכזבה, אין לי כבר מקום להכיל את כל התחשות האלו ופשוט דייייי אתן יודעות , אני בתקופה נוראית למרות שאני חייבת להיראות בסדר ומאושרת וזורמת , כאילו הכול עובר לידי ולא מצליח לחדור אבל הגיעו מיים עד נפש כמה אפשר לחכות? כמה אפשר לצפות? כמה אפשר להתאכזב? כמה?? קבינימט למה זה חייב להיות כל כך קשה לאחרת ומצד שני כל כך פשוט למישהי אחרת למה אני כל כך דפוקה??? למה אני חייבת לייסר את עצמי כי אני כל כך מקנאה שאני רואה מישהי בהריון ואני פשוט שונאת את עצמי אם איך שאני מתנהגת לידה או חושבת או מרגישה.... אני כל כך מצטערת שאני מוציאה הכול פה ואולי אםילו מדכאת את חלקכן אבל באמת שכבר עייפיתי מלשתוק, עייפיתי מהמירוץ הזה, עייפיתי מהתרופות ,מהזריקות אני עייפה היום קיבלתי מחזור והחלטתי שזהו אני מפסיקה לעת עתה עם הטיפולים עד שאני יצליח לאגור כוחות מחודשים, אני מתחילה במסע של ריפוי הנפש והגוף ואז אתחיל את מסע הטירוף עוד הפעם חייבת להחזיר לעצמי את השפיות והנורמליות. לקיים יחסי מין סתם ככה בלי סיבה ולא לקיים יחסים כמו איזו מכונה מתוזמנת... אוף אני כל כך מתוסכלת אני יכולה להמשיך ככה שעות אבל גם לזה אין לי כוח לצערי.... תודה לכן שהקדשתן מזמנכן להתבכיין יחד איתי.....

התחושות האלו שאת מרגישה, בדיוק גם אני, כאילו אני כתבתי את זה, אין מה לעשות, את יודעת כמה אני בוכה פתאום ואיך את אומרת "לראות אישה בהריון ולקנא" את האמת זה פשוט ככה, איך יכול להיות שהן ציק צאק ואנחנו ככה סובלות, גם אני בייאוש הזה, ועוד אצלנו המצב הכספי שאנחנו חיים איתו זה כמו אנשים עניים, אז תוסיפי גם את זה בנוסף, אני מרגישה מגעילה ומכוערת ומיואשת ונמאס לי מהכל, ושכולם מרחמים כאילו ואת יודעת כמה אנשים שילדו ילד שני מתרחקים ממני, זה לא יאמן ועוד לחשוב שהיינו חברים טובים, פתאום רבים איתי, אז אין מה לעשות, אלה החיים ואת האמת? אני רק מקווה שיהיה לנו כבר עוד ילד, כי אני כבר במצב של ייאוש לא נורמלי. אני חושבת שאנחנו לא היחידות שמרגישות ככה, ובחוץ אף אחת לא אומרת את זה, כולן מספרות מה שעברו רק אחרי שילדו. וזה דבר שמגעיל אותי יותר. אני גם לא מספרת על הטיפולים לאף אחד, לא למשפחה ולא לחברות (שכבר אין לי). אז אולי שתינו נוכל קצת לעודד אחת את השניה, אני יכולה להגיד לך לפחות שאת לא לבד, ולהגיד שיהיה יותר טוב אני באמת רוצה לומר. אז באמת ששתינו נצחק בעוד חודש על מה שכתבנו פה ונדבר בפורום הריון. הלוואי אמן

הי יפית, כלכך מעריכה את ההחלטה שלך לקחת פסק זמן ולהתנקות קצת.... לפעמים הייתי רוצה גם למצוא את הכוחות לעשות את זה. אני חושבת שצריך יותר כוח לפעמים להחליט על לצאת קצת מהמירוץ, יותר מאשר להשאר בו. מקווה שדווקא מהמקום של מנוחה ורגיעה יקרו דברים טובים, גלית

תודה יקירות .... מאחלת לי ולכולנו שבעזרת השם הקדוש ברוך הוא ייגאל אותנו מהטיפולים הארורים הללו וייתן לנו קצת שקט ושלווה ושחודש הבא המחזור לא יגיע והבכי שבטוח יהיה , יהיה רק משמחה נשיקות ...

מתוקה, אני כ"כ מזדהה עם מה שאת אומרת.התקופה הזו קשה, מעייפת ומפרכת. וזה באמת מאוד קשה ללכת לעבודה ולחייך כאילו הכל טוב כשכל מה שבא לך זה לבכות. אני פשוט לפעמים מחליטה שאני לא הולכת לעבודה כי לפעמים אני צריכה זמן להיות לבד, אמיתית, בלי מסיכות.דיברתי על זה גם עם הבוס שלי והוא היה מדהים ונתן לי את החופש להחליט כמה זמן להיות בעבודה, להגיע באיחור וכו'. זה עוזר שיש כמה אנשים בעבודה שיודעים כי ככה יש לך מקום לפרוק.ובעניין הריונות של אחרות - גם אני כמוך, כל פעם שמישהי מספרת לי שהיא בהריון אני נורא שמחה בשבילה ונורא נצבטת בשבילי ואחר כך מבלה יום שלם בבכי, בכי על זה שלאחרים זה נורא קל ואני חווה תקופה נוראית. בכי על זה שאצלי זה לא יהיה טבעי - אף פעם אני לא אגיע לרופא ואגלה שאני בהריון וזה כ"כ כואב. תדעי שהרבה בנות שעוברות טיפולים מרגישות כמוך. לא שזה עוזר, אבל זה לגיטימי.נקווה שנעבור את התקופה הזו ונוכל להחזיק את הילדים שלנו. זה מוזר - אני מרגישה געגועים אליהם למרות שעוד לא הכרתי אותם.ואני חולמת עליהם. אבל הם יבואו, עוד קצת הם יבואו. דרך אגב - התחלתי במקביל לטיפולים דיקור סיני - מחקרים מראים שזה עוזר, תנסי. טוב, שפכתי מספיק. בהצלחה ענקית

היי שירה... מה שלומך? ביום שישי הקרוב אני מתחילה טיפול של דיקור... זה חלק מתהליך הריפוי גוף ונפש שלי קראתי הרבה מחקרים על זה ואמרתי יאלה למה לא איך זה אצלך מתי התחלת? יש השפעה כלשהי?