פורום פוריות
דיון מתוך פורום פוריות - ייעוץ רגשי ותמיכה
אני יושבת וקוראת את מה שכותבים כאן כולם בפורום, כאילו כדי להתעודד ו/או לכאוב את כאבן, לא פעם הרמתי ידיים והחלטתי שאני לא מנסה יותר וכל זה מבלי שהתחלתי אפילו את החלק הכואב (פיזית). אנחנו מנסים כבר 10 שנים ובכל פעם שניגשתי לרופא הייתי מלאת התלהבות ובטחון ובכל פעם שישבתי מול הרופא נשים כבר הרגשתי כמעט בהריון, אבל בכל פעם נטשתי את התהליך עוד בתחילתו. כיום אני בת 36 ובן זוגי בן 57. לפני בערך 5-6 שנים רופא אמר לנו לחשוב על אימוץ כי הסיכויים לא כל כך טובים וכל זה ממה שסיפרתי לו (על ההפלות החוזרות, שחלות פוליציסטיות וכו'). ולאחר ה"דיאגנוזה" השגויה הזו ביצעתי בדיקות וגיליתי שאני עדיין מבייצת ועדיין יש סיכוי, בכל אופן קשה לי לעכל את זה שאולי ולא אוכל להרות שוב (יש ילד 14 מנישואים ראשונים,זה היה הריון טבעי לאחר 5 שנים של ניסיונות). כיום אני מרגישה מקולקלת, חסרת תועלת, לא נשית וכו', זה כואב ועצוב. הרי יש כל כך הרבה נשים שבצ'יק נכנסות להריון, לצערי המרפאות להפלות יזומות עמוסות כל הזמן. אז למה אני? למה אני לא יכולה לעשות את זה בדרך הטבעית והמקובלת? למה אני צריכה להילחם על זה ולסבול כאבים פיזיים ונפשיים למען המטרה הנעלה הזו? מה בסה"כ ביקשתי??? להיות אמא !?!?
הי, יקירתי, הלוואי והיו לי תשובות לכל השאלות הכל כך קשות וכואבות ששאלת. נסתרות הם דרכי האל, גם אני תוהה איך אפשר להתמודד עם ימים וחודשים שהופכים לשנים של תקוות, ציפיות ואכזבות, בזמן שנשים אחרות אפילו לא יודעות מה זה הביוץ... מה שמנחם אותי זה שקיימים לא מעט סיפורי הצלחה וסופים טובים, גם במקרים שהרופאים כבר ויתרו וגם לאחר שנים. בינתים, מה שנשאר לנו, הנשים שבתוך הטירוף הזה, זה לנחם ולחזק אחת את השניה. אבל- לא פחות חשוב, לנסות להמשיך את החיים ולתת גם מקום גם לשאר הדברים, שלפעמים נראים כמו תפאורה ורקע, אבל האמת שהם עדין חשובים. שולחת לך אנרגיות, כוחות וואיחולי התחזקות, מירה
היי מירה. המון תודות על תגובתך, אינני יודעת מניין אני שואבת את הכוחות אך אני מאמינה שבבוא היום גם אצליח ואני מאחלת לכולן שיהיה להן את הכוח להאמין שבסוף הכל מסתדר הרי עם הרפואה המתקדמת אין סיבה שלא. אז שוב תודה ובהצלחה לכולנו.