מיואשת

שלום, בן הזוג שלי, בן אדם מדהים אך לצערי סובל מלא מעט בעיות שנורא מקשות עליו קודם כל וגם עלי ועל חיי הזוגיות שלנו. סובל מהפרעת קשב וריכוז, דימוי עצמי נמוך, חוסר ביטחון, פרפקציוניזם, ביקורתיות,ויסות חושי בעיקר מפריעים לו רעשים וחוש ריח מפותח בטירוף. מטופל ע"י פסכיאטר, האמת כרגע בהפסקה של טיפול עם החלפת תרופה שלא התאימה לו (שנים טופל בפריזמה ועבר לוולבוטרין שהגיבה עליו איום ונורא - התקפות זעם נוראיות). לאחרונה ובכלל בתקופה שאינו מקבל טיפול תרופתי כל התגובות שלו קיצוניות ומצב הרוח שלו ירוד ביותר, אפשר להגדיר דיכאוני למדי. יש הרבה דברים שמפריעים לו אצלי ברמה האסטתית וזה לא שאני בחורה לא אסטתית פשוט רמות האסתיקה שהוא מצפה להן מאוד מאוד גבוהות. אני מאוד אוהבת ניקיון וסדר אך ברמה הבריאה ובגלל שזה כל כך מפריע לו, בעיקר סדר אני באמת משתדלת יותר. מבחינתנו זה מתבטא בזה שתמיד אראה מיליון דולר, לבושה אלגנטי, שתמיד ציפורניי יהיו מרוחות בלק ומסודרות,שחלילה לא אקסוס ציפורן לידו,שאקפיד בכלל על פדיקור, מניקור, ריחות זה דבר שמטריף אותו- ריח של שירותים- אם הייתי בשירותים ונשאר ריח הוא יכול למות מזה, ריח של כלור גומר אותו, הבאנו גורה הביתה והוא כל הזמן מריח אותה שלא נדבר על קקי ופיפי שלה שגמרו אותו.אם הילד שלנו לא התקלח בערב כי חזרנו נורא מאוחר בלילה זה ממש מטריד אותו, בכלל אם הילד התלכלך או מרח את האוכל או לא שטף ידיים אחרי שירותים הוא מאוד כועס עליו, אם האוטו שלי מלוכלך או מבולגן זה משגע אותו ומכעיס אותו. זה מגיע לרמות כאלה שהוא מרגיש שהמשיכה המינית שלו אליי תלויה בכל זה. הוא מודע לזה שהוא דורש יותר מידי בעניין אך אינני יודעת עד כמה העניין מטריד אותו עם עצמו אני כן יכולה להעיד שבתקופה שקיבל פרימה שזה ממשפחת ה- SSRI יש איזה שהיא הקלה, הוא פחות ביקורתי, פחות איפולסיבי פחות שם לב לפרטים האלה. אני באמת מנסה לקבל את המגבלה הזאת אצלו ולקבל אותו כמו שהוא כי אף אחד מאיתנו לא מושלם ויש בו הרבה צדדים אחרים טובים שבגללם בחרתי בו, אבל ברגעים מסויימים אני פשוט כבר מיואשת ועייפה מכל הביקורתיות והסטנדרטים הכה גבוהים שאני חיה בהם. אגב הוא גם כוסס ציפורניים. כל הפסכיאטרים שטיפלו עד כה, אינני בטוחה שהוא חשף בפניהם את כל מה שעובר עליו והשאלה האם כל מה שאני מתארת באמת יכול לעזור טיפול בתרופות ממשפחת SSRI או שיש לתת מרכיב נוסף? הוא גם נוטל ריטלין אבל לא באופן קבוע. תרופת הוולבוטרין ממש גרמה לא להתקפות זעם נוראיות, עויינות, ביקרותיות יתר ואימפולסיביות האם זה אומר שכל התרופות מאותה משפחה לא אמורות להתאים לו? אודה לתשובתכם.

למיואשת שלום רב, קשה לענות על שאלותיך מבלי לבדוק את הבן אדם, אך באופן כללי SSRI יכולים לעזור עד גבול מסוים. מעבר לכך, יש סיפטומים מסויימים שתרופות יעזרו להם פחות ודרוש טיפול אחר, כמו לדוגמא, טיפול פסיכולוגי, אולי קוגניטיבי -התנהגותי או בשיטה אחרת. בברכה, דר' י. בייטלמן

אני לא אשת מקצוע אבל אני לוקחת וולבוטרין וזה לא גורם לי להתקפות זעם, אז יכול להיות שהתקפות הזעם הן תוצר של הפסקה פתאומים מידי ולא הדרגתית של התרופה שהפסיק לקחת. כשמחליפים תרופה יש לעשות זאת מאוד מאוד בהדרגתיות. כפי שציינתי זו רק מחשבה אינני מקצועית. בהצלחה.