לד"ר - מה זה יכול להיות?

כתבתי כאן על שעברתי ארוע - סערת נפש מאוד חריפה בעוצמתה, איבוד שליטה, פסיכוזה, פחדים וחרדות. כאמור עברו מאז בקרוב שלוש שנים. הייתי מעוניינת בבקשה להבין ולדעת האם נגזר עלי מאז ועד עולם לחוש במאין חרדה כללית , פחד כללי, תחושת חוסר בטחון....וחוסר שמחה עד אחרית הימים? אני בכלל לא רוצה להתחיל לחשוב מה יהיה בלי הכדורים (סימבלטה 60 מ"ג +מירו 30 מ"ג). החוויה היתה לי קשה מנשוא ואני חשה כאלו היה זה רק אתמול. מוזר הוא שאני לראשונה בחיי גם לא מצליחה לראות את עתידי, אני לא אופטימית לגביו ומתקשה לקבל החלטות באשר לבניית תוכניות. אני חשה עצמי כמצומצמת וחסרת שמחה וויטאליות שחסרה לי שקודם לכן היתה רבה. מה לדעתך זה יכול להיות? האבחנה היא של דכאון. אבל אני מסתייגת מאבחנה זאת כי אני לא חשה בעצב, אני לא בוכה, לא כועסת...לעומת מאין התכנסות פנימה בשל הפחד הלא מוסבר. סוג של דכאון, סוג של חרדה אך יאה זה יותר להיקרא כצמצום. בכל מקרה אשמח לשמוע את דעתך, האם נגזר עלי לשלם מחיר כה כבד כל חיי בשל טעות פאטלית שעשיתי שהביא אותי לשבריריות כזו? האם יש קשר לדעתך לליקוים פוסט פסיכוטים? מהם דרכי הטיפול הטובים ביותר כיום בארץ לטיפול בבעיה מסוג כזה? בנוסף, אני חשה רגשות אשם וחרטה על שלא טיפלתי בזמנו, סמוך למשבר באופן הולם, כך שחלון ההזדמנויות לא מומש. מה דעתך? הלה

הלה שלום, אני קורא את הודעותיך מזה זמן, והתחושה הכי חזקה שלי היא שאת חשה שאף אחד לא מקשיב לך, שאף אחד לא מבין אותך. שאת לבד בעולם, עם בעיה שאף אחד לא מכיר ולא מבין- ולכן אולי גם לא יוכלו לעזור לך- וזה הדבר שהכי מפחיד אותך. את מזהה בתוכך משהו ממה שאני מציין? האם היה (או ישנו) מישהו שמצליח לרדת לעומק ולהבין מה עובר עליך?