חוות דעת-דחוף=בהול

מלומדי שלום! אתחיל בזאת שלא אפרט את כל היסטוריית הדיכאונות שלי והטיפולים שקיבלתי אחרת אצטרך לכתוב מגילה. אנסה לתמצת למרות שגם זה לא קל. בן 52 גרוש ללא ילדים. בן למשפחה שקולה, אבי נהרג בצבא לפני 32 שנים , אמא חולת אלצהיימר במצב סופני, אחות שהיפנתה לי עורף משום המחלה, כנ"ל בת זוג שאחרי 8 שנים נטשה אותי לאור המחלה. כמו כן עברתי כריתת ערמונית מוגדלת שפירה לפני 3 שנים. נסיונות התאבדות, אישפוזים במחלקות פסיכיאטריות, נכות נפשית 100% מביטוח לאומי. מחוסר עבודה כמובן ללא מקורות הכנסה. מתגורר עם אימי והפיליפינית שלה. בגין האפיזודה הנוכחית שנימשכת למעלה מ-3 שנים. אין תרופה שלא טופלתי בה במינונים הכי גבוהים, הכלאות של תרופות ,מייצבי מצב רוח למיניהם השונים כולל ליטיום. ECT נדה ,הלכתי למיטב הפרופסורים, באופן פרטי, שברתי תוכניות חיסכון כדי לממן פגישות אלו ועדיין כלום. בייאושי ובתיסכולי התחלתי ליטול קלונקס ובונדורמין במינונים אסטרונומיים: קלונקס עד 30 מ"ג ביממה ובונדורמין עד 20 מ"ג ביממה. לבסוף החלטתי שאולי טיפול מערכתי כולל עשוי לעזור והלכתי למרפאה לבריאות הבפש ברמת חן. עברתי במיון את שלב ה- INTAKE ובאותו מעמד כבר נערכה לי פגישה עם מנהל המיון שלאחר ששמע את כל ההיסטוריה הרפואית שלי החליט שבשלב ראשון הינו עורך איתי חוזה לגמילה מהקלונקס והבונדורמין בבת אחת ,לא בהדרגה תוך כדי מתן אדרונאקס 12מ"ג ביום ובונסרין אחד של 30 מ"ג לפני השינה.הכדור נירדם אני לא. אני בחור חסון 1.90 על 100 ק"ג .אתלטי. ם החוזה מבוסס על אימון ביני לבינו ובמידה ואיני יכול לעמוד במשימה לא ימשיך לטפל בי. לא שכח לציין שאם עד עכשיו חייתי בגיהנום תקופת הגמילה תהייה עבורי גיהנום בריבוע ואם אגיע למצב של רצון להתאבד שפשוט אגיע למיון שלהם העובד 24 שעות כולל ששי שבת. עברתי את שלב הגמילה בהצלחה שהיה באמת גיהנום וייסוריי תופת ללא הגעה למיון אפילו פעם אחת. הכל לבדי ללא תמיכה מאף אחד. לאחר 3 שבועות הגעתי אליו כפי שניקבע על מנת לדסקס מה עושים עכשין ואיזה טיפול מערכתי ותרופתי מומלץ עבורי. לתדהמתי אמר לי מנהל המיון שעכשיו אני עובר לטיפול צוות שזו מחלקה שונה מהמיון ושם אקבל טיפול מרופא קבוע , פסיכולוג בקיצור מה שיוחלט. אבל פה נוצר העוול הגדול, הבטיח שהמירפאה תיצור איתי קשר תוך שלושה שבועות מכיוון שהם סובלים ממחסור ניכר בכח אדם. הייתי בשוק עד כדי שיתוק ופשוט לא הגבתי- טעות מצידי. היום עבר למעלה מחודש ועדיין אין להם תור בשבילי. מצלצל כל יום ,מסביר את המצב,לצערי אטימות מוחלטת. מיואש לחלוטין ו איני יודע לאן לפנות יותר. איבדתי אמון לחלוטין במערכת הציבורית והפרטית.הרצחתם וגם ירשתם? 1. אבקש את חוות דעתך המלומדה ולנסות להשיא לי עיצה כיצד עלי לנהוג ומה לעשות? 2.מה המינון המקסימלי של אדרונאקס ובונסרין שניתן לקחת ביממה. 3.האם השילוב אכן מקובל? 4. אם באמתחתיך רעיונות נוספים אנא פרוש את משנתך לפני. 5. האם הינך מקבל באופן פרטי ואם כן היכן? פרטים לדוא"ל שלי.

רז שלום, אכן מצב מאד מתסכל. ניתן לקחת עד 8 מ"ג אדרונקס ו- 60 מ"ג בונסרין (במקרים קיצוניים עד 90 מ"ג) ליממה. זהו בהחלט שילוב הגיוני וטוב. כדאי להמשיך ולפנות וכולי תקווה כי בימים הקרובים תקבל מענה חיובי. אני אינני מקבל מטופלים באופן פרטי. מחזיק לך אצבעות.

מכבדי שלום! תודה עבור תשובתך המהירה. לצערי המסקנה שלך הינה שמצבי מתסכל בלשון המעטה שלא לדבר על ייאוש ואובדן תיקווה.מוכרת לי היטב. האם הינך יכול/ רשאי להמליץ על מסגרת שבה אוכל לקבל טיפול מערכתי כולל או על פסיכיאטר טוב ? מה דעתך על הטיפול החדש של השתלת שבב אלקטרוני בצוואר? אנא ממך נסה לחשוב על פתרון יצירתי כי אני פשוט על סף קצה המצוק. צעד אחד לא נכון ואני נופל ואין תקומה. אולי אישפוז למרות שניסיתי מס' פעמים וחוץ מלהיות שפן נסיונות של כדורים שונים ושיחה שבועית עם פסיכולוג לא נותנים לך כלים להתמודדות כשהנך משוחרר מהמחלקה ואז הנפילה פשוט איומה. אני בחור משכיל , תואר שני. ניהלתי 17 שנה בתי מלון בחו"ל ובארץ פתחתי את מלון הנסיכה באילת כמנכ"ל. לאחר מכן עברתי לעסוק בתחום הייעוץ האירגוני ואימון אישי ועיסקי למנהלים בכירים אך תמיד באה האפיזודה שלא איפשרה לי להמשיך לעבוד. היכולות והביטחון אבדו אחד גורר את השני שירשור של נפילות בכל תחומי החיים. חוסר עניין ותיפקוד בדברים הפשוטים ביותר. מרגיש שאני לא חי אלא שהחיים עוברים לידי. האם גורלי נחרץ להישאר כך לעד,כי אם זה כך מעדיף לא לחיות. קשה לי להשלים עם העובדה שאין ולו פתרון חלקי למצבי. מקריאת קורות חייך מבין שאת רוב חייך המקצועיים היו במסגרת צהל. אני כבן למשפחה שכולה שאיבד את אביו שהיה אלוף משנה לפני 32 שנהבדיוק בדיוק מתחנן לכל הארסנל אשר באמתחתך כדי לעזור לי לפחות ברמת הייעוץ, אם אינך מקבל חולים באופן פרטי.מה אני עושה /נוהג עכשיו???